סוף עונת הדרקונים

לא הסכמתי! כמובן שלא. איזה טיפש ילך להילחם בדרקון ועוד מן הסוג הנושף?
הם ישבו מולי שעות וניסו להסביר לי את חשיבות העניין לממלכה, אבל אני חשבתי רק על עצמי .
"מה תעזור לי הממלכה אם בין כה וכה לא אהיה בין החיים?"
אחרי שעה כבר לא הקשבתי, העניין היה סגור מבחינתי עוד לפני שהחל ובכל זאת לא רציתי להעיף אותם מביתי לפני שיחזרו על עצמם בפעם השביעית.
ישבתי ובהיתי באוויר מחפש זבוב דמיוני בזמן שאחד מהם נשא את דבריו בהתלהבות. חשבתי שמרוב התלהבות הוא יצא בעצמו להילחם בו , אבל מסתבר, שהפרופיל שלו היה נמוך כל כך, שחוץ מלדבר הוא לא היה יעיל במיוחד.
היה נדמה לי שהתייאשו ממני, ולפתע, קם אחד מהם. עד עכשיו לא שמתי אליו לב, מכיוון שהיה מצונף בפינה . הוא קפץ מהכיסא בחופזה וכמעט התגלגל , אחר ייצב את עצמו ועמד מולי כשידיו על מותניו .
הוא היה מכוער.
"תשמע" הוא צעק באוזני , "אני מרגיש שאנחנו מבזבזים את זמני".
"את זמני", אמרתי לו.
"לא , לא" , הוא צעק , - "את זמני".
"אני לא רוצה לאיים עליך אבל אם לא תלך להילחם בו אנחנו ניתלה אותך בכיכר העיר, וזה לא איום ."
"אז מה זה?", שאלתי
"אני פשוט מסביר לך בעדינות מה יקרה לך אם תגיד לי לא."
"זו מדינה דמוקרטית ?" שאלתי
"לא! זה לא מדינה דמוקרטית ! יש לנו מלך והוא לא ממש אוהב שמסרבים לו."
את האמת לא כל כך אהבתי את עניין התלייה ולכן הנהנתי בראשי ומששתי את צווארי.

זו הייתה סוף עונת הדרקונים – רגע לפני שהם נכחדו מן העולם, עד כמה שידוע לי נשארו פה בסביבה השניים האחרונים .
לא התייחסנו אליהם בשנים האחרונות עד שחטפו את הנסיכה. את האמת , לאף אחד בממלכה זה לא היה איכפת , נסיכה מפונקת . אבל מה נעשה שאבא שלה היה המלך והוא לא אהב את המצב החדש.

לבשתי את השריון ויצאתי לדרכי אל המלך .
"אתה יודע שמי שיציל את הנסיכה יהיה המלך הבא?", שמעתי אנשים ברחוב.
מה אני צריך את זה?
חצוצרות קדמו את פני , נעשיתי אדם חשוב , כל זאת חשבתי לעצמי עד שראיתי את עמוד התלייה.
הארמון ניצב בכל הדרו , החומות הגבוהות , הצריחים המשולשים , הדגלים המתנופפים. נכנסתי מבעד שער הברזל הכבד שהיה מחובר בשלשלאות אל החומה והתקדמתי אל הפמליה שעמדה לצד השטיח האדום . ראיתי את המכוער הקטן מביט בי מלמטה ונתתי בו מבט חודר . המלך קם ממקומו וחיוך רחב היה על פניו.
"שלום מספר שלושים וחמש" , הוא אמר
"נחום" , אמרתי
"נחום? זה לא שם לאביר אמיץ"
"שיהיה ריצ´ארד", אמרתי
"זה יותר טוב … ריצ´ארד"
"אז אתה מוכן לצאת ולהציל את בתי מיד הדרקון הנורא?"
"יש לי ברירה?"
"לא!"
"אז אני מוכן"
"בהצלחה ! ואני מקווה שלא יהיו לך קשיים מיוחדים כפי שהיו לשלושים וארבעה שלפניך."
חייכתי והורדתי את הקסדה על פני .

המערה הייתה גדולה ורחבה
הי יו… הי יו… צעקתי לתוכה וההד החזיר לי צעקה משלו
נשמע שיעול מבפנים ואחר כך קול צרוד : " יבוא"
אני חושב שעוד אחד הגיע , אבא
התקדמתי פנימה וראיתי שני דרקונים שוכבים באמצע המערה. הנסיכה הייתה קשורה לעמוד עץ.
"משא ומתן או מוות?", שאגתי
"מוות" צעק לעברי הדרקון הזקן, "משא ומתן" צעק הצעיר.
תחליטו עכשיו או שאני סופר עד שלוש.
"מה יקרה אז?" גיחך הדרקון הזקן
"אני פשוט אעשה מה שאבא שלי היה עושה"
"הו.."
"רק רגע", התערב הצעיר, "מה הוא היה נוהג לעשות?"
"את זה תדעו כשאגמור לספור עד שלוש" , אמרתי
הדרקון הזקן הוציא מאפו להבה נמוכה
"תהרוג אותו כבר" הוא דחק בדרקון הצעיר
"תהרוג אותם" צרחה הנסיכה מהעמוד אליו הייתה קשורה, "ומהר! , אל תעמוד כמו גולם."
"מוות" אמר שוב הדרקון הזקן
ש…ש… אתה לא רואה שאני סופר, וחוץ מזה עם מי אני צריך להילחם ?
"אתו ", אמר הזקן
"אז מה אתה מתערב בכלל?"
"פעם הייתי אוכל עשרה כמוך לארוחת ערב , אבל אני כבר זקן בשביל זה", הוא מלמל מתחת לשפם.
התיישבתי!
רגלי כאבו מהעמידה הממושכת
"נו? מה החלטת לעשות ", שאלתי את הצעיר
"משא ומתן" , אמר הצעיר והתיישב לידי
"חם פה" אמרתי
"אתה יכול להוריד את השריון", הוא אמר.
"אולי תשחרר אותי!", צווחה הנסיכה
"שקט" צעקנו שנינו , אני והדרקון. היא השתתקה מיד
"קדימה , בא ניישב את העניין", אמרתי לו
"כמה אתה מוכן לתת בעדה" , שאלתי
"את האמת ? , אנחנו רוצים להיפטר ממנה כמה שיותר מהר. אבא כבר לא ישן שבוע בגללה."
"אז כמה אתה מוכן לתת כדי שאקח אותה מפה ?
מאה!
רק מאה ? נשמעה יללה מכיוון הנסיכה . נתנו את עיננו בה והיא השתתקה
"מאה עשרים"
"מאה ועשר"
"נו טוב , שיהיה"
ומה תיתן לי ? שאל הוא
"את חייך", אמרתי בבטחה
"לא לוקח", הוא אמר, "אני רוצה הרבה יותר"
מה?
"אני רוצה בית וגינה , קצת דשא וערסל גדול לאבא"
"נשמע לי הגיוני ", אמרתי וקרבתי אליו, אבל יש עוד משהו קטן שהייתי רוצה לבקש ממך
הוא הקשיב בקשב רב ואחר כך הנהן בראשו.
נשמתי לרווחה.
תגיד לי משהו , למה אתה לא אוכל אותי?
אני כבר כמה שנים צמחוני , פעם עוד הייתי אוכל בשר אבל היום זה כבר לא זה.
הדרקון הזקן חייך חיוך ממזרי. אני פשוט לא רעב , הוא אמר , הספיקו לי שלושים וארבע
"אתה אכלת את כולם?" שאלתי
"לא! הברחנו אותם" , הם כנראה פחדו מהמלך.
יצאנו ארבעתנו מחוץ למערה
המון אנשים חיכו לנו בחוץ מריעים לי , אך כשראו את הדרקונים יוצאים בעקבותיי נרתעו לאחוריהם.
הדרקון הזקן הפריח מספר טבעות עשן.
קדימה אל המלך!

המלך ישב על כיסא קלוע ולידו עמד המנוול הקטן .
הנסיכה המשוחררת רצה אל המלך. "אבא , אבא" , היא צרחה באוזנו והוא הורה למשרתו לתת לה את הדובי שהיא הכי אהבה
"היא לא תתבגר" מלמל המלך לעצמו
שני הדרקונים התקרבו למלך ,
כבר שמעתי על ההבטחות שלך הוא קרא לעברי.
"אבל אני מסכים, ואפילו מוכן להוסיף חלקת יער קטנה ואגם"
הדרקון הזקן , הוסיף טבעת עשן וכחכך בגרונו תודה דרקונית
"שלום" צייץ הקטן אל הדרקון הצעיר
הדרקון הצעיר שאג שאגה ולהבה פרצה מגרונו. הגמד הקטן התהפך מכיסאו מספר פעמים ואחר נמלט כשמכנסיו עדיין בוערים.
"זה מספיק ?", פנה אלי ,
הנהנתי בראשי
תגיד לי, אמר לי הדרקון הצעיר , מה אביך היה עושה אחרי שהיה סופר עד שלוש?
הדרקון הזקן הפנה אף הוא את ראשו להקשיב לתשובתי
"אני חושב שהוא היה בורח", אמרתי וחייכתי.