ביאטריס - הלב הקפוא

בממלכה גדולה, הרחק הרחק מכאן, במדינת וונדרפולנד, חיה נסיכה יפיפיה.
בעלת עיינים ורודות כורד, שיער זהוב כזהב, עורה לבן כנרקיס, שפתיה אדומות כיין ושמלתה ארוכה וסגולה כסיגלית.
לנסיכה קראו ביאטריס.
הגיעה הנערה לגיל 18, הגיל בה עליה להתחתן, אך היא איינה מעוניינת בחתן.
הוריה היו מודאגים, הם החליטו להזמין לארמון כל בחור עשיר שיש בממלכה.
"שמן מידיי, רזה מדיי, גבוהה מידיי, נמוך מידיי, שחצן מידיי, מכוער מידיי..." כך המשיכה הנסיכה כל היום.
כשכולם חזרו לבתיהם, הוריה של ביאטריס אמרו לה שעליה למצוא חתן ומהר, החתונה תערך בעוד שבוע או שבועיים.
ביאטריס לא ידעה מה לעשות.

יום אחד, כשהסתובבה בחצרות הארמון,מצאה אבן סגולה זוהרת וחיברה אותה לכתר שלה.
לפתע נסחפה הנסיכה למערה חשוכה ושם היא שמעה צחוק מרושע.
"מי זה?" שאלה בפחד.
"הו... נסיכה... איך את מעזה להכנס למערה שלי?!" כעסה אישה זקנה שנראתה כמו מכשפה.
"לא... זה לא היה בכוונה..." אמרה הנסיכה.
המכשפה לא חשבה פעמיים וכשפה אותה כך שליבה יהיה קפוא והקללה תוסר רק כשהיא תמצא את אהוב ליבה.
הנסיכה יצאה בכעס מהמערה, וחזרה אל הארמון.
לפתע עור גופה של הנסיכה הפך להיות תכול מקור ושיערה אפור.
שפתיה שחורות ושמלתה אפורה כהה.
"מה היא עשתה לי?" אמרה הנסיכה וגלתה שקולה כשל מפלצת.
"מי יאהב מפלצת שכמותי?..." מלמלה.

בנתיים, אביה ואמא של הנסיכה מחפשים אנשים ראויים משאר הסביבה, הם לא מודעים לכך שביתם הפכה למפלצת.
הוריה הכינו ארוכה לשתף בה את האנשים שיבואו לראות את ביתם ואולי לשאת את ידה.
לפתע נכנסה ביתם ואמרה להוריה: "אני ביאטריס".
ההורים היו בהלם מוחלט.
"מה קרה לך?" שאלה האם (המלכה).
"מכשפה כישפה אותי כך שאשאר מכוערת עד שאמצע אהבת אמת.
ההורים לא ידעו מה לומר, הם חיבקו את ביתם ובכו.

כשהנסיכה ביאטריס זרקה בכעס את כדור הכסף שלה רחוק רחוק אל האוקיינוס השוכן לחופי ממלכתה, היא הופתעה לגלות שנער כבן גילה, רכוב על דולפין שוחה אל החוף.
"אני חייבת להתחבא!" חשבה לעצמה.
לפתע הנער הבחין בנסיכה, הוא קם מגבו של הדולפין והתקרב אליה.
"שלו... וואו! מה קרה לך?!" נבהל הנער.
"אני הייתי נסיכה מדהימה וזוהרת, עד שכושפתי על ידי מכשפה אכזרית..." אמרה ביאטריס.
"אני רן, ילד פשוט... את יודעת לרכוב על דולפין?" שאל אותה הנער.
"אני?... לא, אף פעם לא יצא לי לרכוב על דולפין בארמון" אמרה.
"אז בואי, אלמד אותך!" אמר רן ומשך את ידה.
"אתה בטוח שזה לא מסוכן?" שאלה אחרי שעלו על הדולפין.
"אם נחשוב שכל דבר מסוכן, לא ננצל את היופי שבמתנת החיים! זה לא מסוכן כל עוד תאחזי במותניי..." אמר רן.
"בסד...ר..." אמרה הנסיכה כשהדולפין כבר התחיל לקפץ.
השניים נהנו יחדיו.

כשרן וביאטריס הנסיכה חזרו אל החוף, שאלה אותו ביאטריס: "למה אתה איתי? אתה לא נגעל מהמראה שלי?".
"לא" ענה רן והוסיף: "אם יש משהו שהוריי לימדו אותי ממש טוב, אז זה לא להסתכל על הכנכן..." אמר רן.
"אלא במה שיש בו..." המיכה אותו ביאטריס וחייכה.
הם צפו יחד בשקיעה המרהיבה ואז שפתיהם נפגשו, הם התנשקו.
הנסיכה חזרה לעצמה, והכל בזכות הנער - רן.

כשביאטריס חזרה לארמון, היא הכירה להוריה את רן, הנער שהיא אוהבת.
ההורים אישרו את החתונה.
רן וביאטריס התחתנו וחיו באושר, ועושר ויושר עד עצם היום הזה.

~סוף~