אבק כוכבים פרק 3

הסתכלתי מבועתת במילים האדומות על קיר המערה. נשמתי נשימות עמוקות והתקדמתי לאט אחורנית, אל פתח המערה, מפחדת להסיר את עייני מגופת האנב או מהכתב מעליו. המשכתי ללכת אחורנית גם כשרגליי כבר דרכו על האדמה הבוצית מחוץ למערה. במחשבה לאחור זה לא היה רעיון חכם במיוחד כי לאחר כמה שניות נתקלתי במשהו. צרחה נמלטה מפי, והסתובבתי כדי לראות במה פגעתי. הקלה כבדה שטפה אותי כשראיתי שזהו רק הנער המוזר ממקודם.
"מה קרה? לא שמחה לפגוש אותי?" אמר בחצי חיוך
גילגלתי עיניים. האמת היא שמאוד שמחתי לפגוש אותו. ומזה הכי פחדתי. עיניו הירוקות נצצו וחיוכו המוזר גרם לי לגחך. "איך הגעת לפה?" שאלתי. רק אחרי כמה שניות עלתה לראשי המחשבה המבעיתה "עקבת אחריי?!" צעקתי אליו, עיניי פעורות לרווחה. הוא חייך והסתכל עליי כמו ילד קטן שעשה מעשה אסור והוא החשוד העיקרי. "פה את גרה?" הוא מיהר להחליף נושא "אפשר להיכנס פנימה?"
"לא!!" צרחתי ומיהרתי לדחוף אותו משם. נזכרתי בארנבת ובדם המרוח על הקיר. מה יחשוב עליי אם יראה את זה?
"צודקת. חבל לבזבז ערב כזה נפלא. יש לי מקום מצויין בו נוכל לצפות בשקיעה." אמר אך נראה שלא עזב את נושא המערה. חייכתי והבטתי בשמש המתחילה להעלם. החזקתי את ידו והוא לקח אותי לגבעה לא רחוקה עם מרבד של דשא ועיטוריי פרחים. התיישבנו שניינו על הדשא הרך מביטים בשמיים מחליפים צבעים בעוד הים בולע את השמש. וכך לאט לאט נרגעתי והמחשבה על הכיתוב המוזר על קיר המערה נעלם מראשי. הוא ידע איך לגרום לי לצחוק והשעות עברו כמו שניות ספורות. הרגשתי שאני יכולה לדבר איתו על הכל, כמעט. "עוד לא אמרת לי מה שמך" אמרתי, מחניקה צחקוק. הוא העיף קצת אבק כוכבים שתמיד נמצא עליי ואמר כשחיוכו נעלם "קאי". הערב הנפלא השכיח ממני את כל הנימוסים שלי ופרצתי בצחוק עז. הוא כנראה היה רגיל לתגובות האלה ולכן הסביר לי בנועם "זה ים בהוואית" כשראה שהיסתכלתי עליו במבט שואל אמר "השפה שמדברים בהוואי" בטון כזה של איך-את-לא-יודעת-את-זה. וכשהמבט השואל שלי לא פסק אמר "האהבה הכי חזקה של אמא שלי הייתה הים וכש..." הוא התנשם "כשהיא מתה החליטו להנציח את אהבתה לים בשם שלי."
הסתכלתי בו במבט עצוב "אני מצטערת לא התכוונתי..." אבל הוא הפסיק אותי "זה בסדר זה לא אשמתך." הוא מחה דמעה והמשיך "ומה איתך? למה קוראים לך לילה?".הוא היה מומחה בהחלפת נושא מהירה. שאלתו התרוצצה לי בראש. ניסיתי לברוח משם. עיני התרוצצו בחוריהן. "אין סיבה" אמרתי בטון גבוהה מהרגיל שכנראה חשף את השקר. נזכרתי בלילה שנחתתי לכדור הארץ. בזמן שהייתי בשמיים לא היה לי שם. פשוט נקראתי "שומרת הלילה" וכשפגעתי באדמה השם עלה במוחי וידעתי שמעכשיו הוא שלי. אני זוכרת בצלילות איך תמיד קינאתי בחברי וחברותי המעטים שלפעמים ביקרו אותי. להם היה שמות ותפקיד דומה לשלי. הם היו אחראים על השינה. הסתובבו בלילות מפזרים אבקת שינה, שבבוקר נראתה כמו קורי שינה, ונלחמים פה ושם עם עירנות עיקשת. דחקתי את המחשבה מראשי והסתכלתי על השמיים. הלילה הנפלא עבר במהירות והיה ניתן כבר לראות כמה קרני שמש מבצבצים באופק.