אל מעבר ללא נודע - פרק 1

הגשם דפק על החלון, מצליף בו, והחלון, מצדו, התנגד לו, הזכוכית הקרה רועדת בקצב קבוע, מצמרר משהו. ישבתי בבית וקראתי ספר.
זה היה סיפור הרפתקאות טוב במיוחד. הוא התחיל בארצות רחוקות שמעבר ללא נודע, שם ילד בשם ג'ורג' עובר הרבה מאוד מסעות מוזרים.
הגשם המשיך לרדת. גם בסיפור הוא ירד, ישר על ג'ורג' המסכן, שניסה בכל כוחו למצוא את האוצר של מבקודרו. ולו לא היתה שמיכת טלאים שהוא תפר בעצמו.
ג'ורג' היה לגמרי מתוסכל. כבר יותר משעה שהוא עמד בגשם, לבוש רק בטוניקה מטפטפת, מחכה לקאנה. שתבוא כבר, ואז הוא ייקח את האוצר.
חתול מורעב ורטוב הביט בו מבין הצללים. ג'ורג' בהה בו בחזרה, ואז, בהיסוס, שלח יד ללטף אותו. החתול זינק, לרגע בפחד, ואז התחכך ברגלו של ג'ורג'. ג'ורג' ליטף אותו בתנועות עדינות.
"יפה מאוד," נשמע קול מלגלג מאחוריו. זו היתה נערה עם עיניים כחולות בהירות חודרות ושיער בהיר. היא היתה רטובה בדיוק כמוהו, אבל לא נראה היה שזה מפריע לה.
"קאנה." הוא סינן. "הבאת את זה?"
היא חייכה. "כן."
הגשם חדל לרדת. גם אצלי הוא חדל לרדת. בן רגע השמיכה היתה במקום רחוק יותר. חם? לא תודה.
הרפיתי לרגע מהספר והלכתי לקחת לי מיץ תפוזים.
המטבח שלנו כחול. זה דפוק לגמרי, אבל הוא באמת כחול. הכיור, הכיריים, הכל כחול, גם המקרר.
ולכן כמעט אי אפשר היה לראות את הדמות בבגדים הכחולים שניצבה שם, שזיהיתי בן רגע.
"אתה..." מלמלתי.