דם המטפטף לתוך עצמו – 9

מחבר:
תאריך: 18/05/2017
51 צפיות
ז'אנר: סיפורי פנטזיה
2 תגובות
זמן קריאה משוער: 5 דקות

"שתוק" קול אמר לי. "תאמר לו שראיתי מילים כמו 'אני בא', 'דמכם יהיה על שפתיי ובשרכם ישאר לחיי'"

שמתי לב שבעוד שהוא מספר לי אני אומר את המילים האלו: "ארבעת הכוחות יופיעו בטהרתם והם ישמידו את כולם." המשכתי.

אבי הסתכל עליי במבט חדור מטרה "כמו שחשבתי, אנחנו חייבים ללמוד. כל התלמידים חייבים ללמוד חזק כדי להגן על העולם שלנו."

הנהנתי ללא מודע ואז אבי אמר לי "בסדר, אתן לך לנוח. מחר אני אבוא לבדוק אם ניתן להתחיל ללמוד לקראת המסע הראשון." ויצא מהחדר.

"אז איך אתה מרגיש?"

"מי זה?" שאלתי לאוויר.

"אה אני אידיוט, אני רנוב, כאילו, לא אתה, אלא סבך רנוב."

אני לא ידעתי מה לשאול ומה לומר, פשוט התחלתי לבכות.

"למה עשית את זה? למה הרגת את אמי? היא הילדה שלך! למה אתה שולט במה שאני אומר? למה אתה גורם לי לשקר לאבי? למה אתה לא מת? למה אתה בראש שלי? למה…" ונעצרתי.

"תשתוק ותפסיק לצרוח. יש לי גם שאלה בשבילך – למה אתה אומר את זה ולא מדבר איתי ישירות?"

ואז פונטרול נכנס בפריצה לחדר "רנוב? הכל טוב? שמענו אותך צורח ממרחקים."

דיברתי עוד הפעם ללא רצון: "אה, מצטער היה לי חלום."

פונטרול הסתכל עליי בצורה מוזרה ואז חייך "בסדר, אפשר להבין, לאחר מה שקרה לך. יש ארוחת ערב עוד מעט, אתה רוצה שאביא לך אוכל לכאן?"

"אשמח", אמרתי.

"בסדר, אני צריך ללמד אותך קודם את דיבור הנפש. זה משהו מאוד פשוט, לאנשי הנפש הדבר מולד."

"תענה על השאלות שלי!" צרחתי.

"תשתוק שנייה, אני מדבר איתך ואני מבטיח שכל שאלה תיענה בזמנה. בסדר, אצטרך להכריח ללמד אותך את זה, אני מרגיש את נפשך רועמת."

באתי לפתוח את פי, אבל שתיקה יצאה.

"בסדר, השתקתי אותך. אתה עדיין ילד קטן שלא יודע להתמודד עם מעט מוות, אה?"
שתיקה קלה הייתה.

אז, הוא התחיל עוד הפעם: "תירגע, אתה עוד תפגע בי עם כל הדפיקות של נפשך. אקח זאת כ-לא."

"תדמיין אותיות – לכל אות יש צבע מסוים לבחירתך. תדמיין מילה שלמה עם צבע אחיד מסוים, היופי בדיבור הנפש הוא כמו דיבור רגיל. ניתן להבין נימות רגש בעזרת הצבעים. הבעיה איתו שאין בו שימוש גדול כי זה כמו לערוך עם עצמך מונולוג, אבל הוא נפוץ אצל אנשים אשר רוצים להבין מה הם מרגישים. אף על פי שהם חושבים שהם לא מרגישים כלפי נושא מסוים כלום."

לא ניסיתי אפילו ליצור אות, רציתי תשובות, רציתי לדעת מה קורה.

"אוקיי, די!" הוא צרח.

"אתה תאכל אותי ואתה צריך אותי כדי להילחם באלוהים. אני אהיה המורה האמיתי שלך שיהיה איתך עד שדם האלוהים יהיה תחת ידך. המילים האלו לא חשובות, המילים שראית הן הצגה של נפש האלוהים, ולמה שיקרתי? כי אסור שאנשים ידעו מה אלוהים מרגיש, הם צריכים לחשוב שזה רוע טהור ולא זעקת נפש מתמוטטת. אנשים לא מבינים שנפש מתמוטטת יותר מפחידה מרוע טהור, כי למען נפש מתמוטטת תעשה הכל כדי לקבל את מה שהיא רוצה אבל רוע טהור לא. אנשים מתעניינים ומנסים להבין למה הנפש מתמוטטת וינסו לחקור את אלוהים ולא להרוג אותו. המוות יהיה בטוח." הוא אמר במהירות ובפזיזות.

"הבנתי", כתבתי בצבע כחול שהביע עצב.


דרג את הסיפור
Facebook Twitter Google Email

תגובות (2)

GorenVarner
18/05/2017 23:59
GorenVarner

"אה אני אידיוט, אני רנוב, כאילו, לא אתה, אלא סבך רנוב."
המשפט הזה כלכך מטומטם שהוא עורר בי שארית שמחת חיים מסוימת.

לאסתםמישהי
19/05/2017 08:35
לאסתםמישהי

פרק טוב.
**********לדעתי**********
יכולת להוסיף עוד תיאורים.

סיפורים נוספים שיעניינו אותך

סיפורים אחרונים
נדודים 0
מחבר:
תאריך: 23/05/2017
ז'אנר: סיפורים אישיים
כיסויים 1
מחבר:
תאריך: 22/05/2017
ז'אנר: שירים
אתר סיפורים מאפשר לך לפרסם את סיפוריך חינם, לקרוא סיפורים של אחרים ולקחת חלק בקהילת המחברים הגדולה של האתר. מטרתנו היא ליצור קהילה משתפת, יצירתית ופוריה של כתיבת סיפורים ואנו מזמינים אותך להצטרף אלינו.
אנו מאמינים בסיפורים מקוריים ובתוכן איכותי. שמור על כתיבה נקייה, רהוטה וללא תוכן פוגעני. אנו מקווים שתהנה באתר הן כקורא והן ככותב. כתיבה וקריאה מהנה!
שתף סיפור עכשיו!