המופלאים

פרק ראשון
אני לא ילדה רגילה אני מיוחדת, לא אני לא חולה ואני לא משוגעת ויש לי הורים ומשפחה בעצם הכל איתי בסדר חוץ מזה שאני לא ילדה אני מישהי ובכל לא ידעתי שאני כזו . זה התחיל בבוקר של יום שני התארגנתי לבית הספר חיפשתי גרביים לבנות ואימא שלי ואחי חיכו לי למטה ליד האוטו אימי צעקה לי בפעם השלישית "קרן הזדרזי אחרת תאחרי" השבתי לה אימא אני לא מוצאת את הגרביים אבא שלי נכנס לחדר ושאל "האם הגרביים שאת גורבת אינם אותם גרביים שחיפשת?” הסתכלתי בפזיזות על כפות רגלי וראיתי שאלו הגרביים שחיפשתי אבל איך הרי לפני שנייה קצרה לא היו עליי אותם גרביים "אבל איך" מלמלתי אל עבר אבי שעדיין עמד בפתח הדלת "אולי לבשת אותם ולא שמת לב?” ענה לי במבט שואל כמובן שעכשיו אני מבינה איך אבל אז זה היה שיא המסתורין נכנסתי לאוטו יושבת וחושבת איך דבר כזה עלול לקרות לא שמתי לב לבית הספר אך איך שנכנסתי היה ברור שמשהו קרה זה נראה כמו עיר רפאים חשבתי בלבי אולי איחרתי זרקתי מבט בשעון והמחוג עדיין היה על עשרים לשמונה מיהרתי לכיתה מהרהרת אך שם לא היה איש רצתי לחדר המורים וגם הוא היה ריק "אולי הודיעו לא לבוא לבית הספר ואני לא שמעתי? " הרהרתי בלבי ופתאום שמעתי קול היה זה קולו של השרת הזקן שאמר "התקרבי הנה ילדתי אראה לך משהו" נזכרתי בלבי בכיפה אדומה אך משהו דחף אותי אליו השרת שאל את שמי ועניתי לו בביטחון "קרן קמרלי" הוא הביט בי בעיניים גדולות ונדהמות מלמל משהו ואמר בקול רם וברור "את חייבת לבוא איתי" אמרתי גמגמתי לעברו משהו שיש בית ספר ושכדי שאני אשאר פה אך שום דבר לא שינע אותו הוא אמר שאני חייבת ללכת אתו ופתאום הרגשתי כאילו עדר של עזים דוחף אותי מאחור אך משום מה כאשר הסתכלתי אחורה לא היה שם כלום חשבתי שאני חולמת וצבטתי את עצמי לא הרגשתי כלום צבטתי עוד פעם ועוד פעם אבל לא התעוררתי " אולי צריך לצבוט ביד השנייה ?" חשבתי לעצמי וניסיתי לשכנע את עצמי שאני אצבוט את עצמי ואתעורר ואראה שאני בחדר שלי וזה אמצע הלילה ושלשכנים שוב יש מסיבה ואי נוחר כמו חזיר בחדר ממול ואז אני ארד למטבח ואעשה לעצמי שוקו חם ואירדם שוב אבל החלום ישתנה ובבוקר אני לא אזכור אותו ואפילו לא אנסה להיזכר כי אמהר לכיתה ושם המורה שלי תבדוק נוכחות, לרגע אחד האמנתי שזה אמתי ובאמת רציתי להצביע אבל שוב שמעתי את קולו של השרת הזקן ממלמל משהו לא מובן החלתי לאזור אומץ ואמרתי לעצמי שביד השנייה זה בוודאי יצליח וצבטתי את עצמי בהתחלה רציתי לצעוק מכאב ואז ראיתי שאני מתעוררת ואמי לוחשת לי בוקר טוב ושואלת מה שלומי ואיך אני מרגישה והיא גם סיפרה לי שצעקתי בלילה ושיש לי חום לרגע אחד הרגשתי כמי שעבר דרך חור שחור )טוב כך אני משערת שהוא ירגיש( ואמרתי משהו מוזר אחי הקטן היה בטוח שזה אלפית מדוברת ואני למרות כמה כאביי החדים עזרתי את כוחותיי וחייכתי חיוך שאחרי זה כשהוריי ואחי תיארו לי אותו הייתי צריכה ללכת לשירותים מרוב צחוק. אותו השבוע לא הלכתי לבית הספר ושכבתי במיטה חווירת כסיד. כשהבראתי אז לפני תחילת השיעור הראשון, החברה הכ טובה שלי ג'סי אמרה לי "קרן, גם אני לא באתי לבית הספר, כי היה לי חלום מוזר על השרת" קטעתי אותה ושאלתי "ג'ס, נכון שלפני שהתעוררת הרגשת שעברת דרך חור שחור?" ג'סי חשבה וענתה "אני משערת למה?" חששתי לספר אבל אז אמרתי "זה בדיוק מה שקרה לי, וזה בילתי אפשרי שלכמה אנשים יהיה אותו חלום נכון?" בהפסקה הלכנו לטייל ופתאום עבר השרת והפיל ספר שנראה בן כמה אלפיי שנים, אני וג'סי רצנו להחזיר לו אך הוא נעלם כאילו לא היה.
בסוף הלימודים הלכנו הבייתה ובבית שלי ג'סי ואני פתחנו את הספר באותו רגע הרגשתי משהו קסום ואני וג'סי התחלנו לקרוא:
"ביום מן הימים שתי בנות חווה ושני בני אדם יחלמו חלום שיחבר בניהם" קראה קול שבקע מתוך ג'סי ואז פתאום שמעתי קול והשפתיים שלי זזו.
"וכאשר בני אדם ובנות חווה יתאחדו יחדיו יקבל כל אחד את כוחו כל בנפרד הם לא שווים כלום." ג'סי שאלה אותי אם שמעתי ופחדנו שזה נכון.
באותו לילה לא יכולתי להירדם חשבתי מי הם שני בני אדם שכאשר נתחבר נקבל כוחות מיוחדים.
אמרתי לג'סי שאנחנו חייבות למצוא את שני בני אדם כי יש לי תחושת בטן שאנחנו מכירות אותם ג'סי אמרה "גם לי יש תחושה חזקה ויש לי תחושה שהם מצאו זה את זה אבל צריך לתת להם רמז שהם צריכים למצוא אותנו" חשבתי " ג'ס אולי ניתן לכמה בנים שאנחנו חושבות שאלו הם את הספר והם יקראו אם אלו הם אז בטח נרגיש משהו כשהספר יהיה אצלם." אמרתי.
בהפסקה הראנו את הספר להרבה בנים ונשארו רק שניים האלופים של הכיתה בכדורגל דן ושון ניגשנו אל השולחן שלהם הראנו להם את הספר והם ביקשו לקרוא אותו והבטיחו שיחזרו אותו אלינו בהפסקה הבאה. "את חושבת שזה הם?" שאלתי את ג'סי היא הנהנה אלי בהסכמה, ופתאום הרגשתי הרגשה מוזרה מעין צמרמורת, "ג'ס את מרגישה את זה?" שאלתי "כן" ענתה ואז הסתובבנו אל הבנים וראינו, השפתיים שלהם זזו והם דברו בקול לא רגיל רצנו אליהם ושאלנו פה אחד על החלום, תאמינו או לא אבל כן גם להם היה חלום כזה,
סיפרנו שאנחנו בנות חוה שמוזכרות בספר והם הבנים של אדם ושאם נתאחד נקבל כוחות.
"קבענו איתם לפארק בשלוש נכון?" שאלה אותי ג'סי, מיהרנו הביתה לבקש רשות ללכת הרשו לכולם הגענו לפארק והבאתי את הספר איתי.
"בספר כתוב שצריך לעמוד במעגל ולהחזיק ידיים ולומר אני רוצה לקבל את כוחי, אה.. וגם צריך לומר אם אתה בן או בת. מוכנים?" אמרתי התחלנו לעשות מה שכתוב בספר התחלנו בשון אחרו דן ואז אני וג'ס הביישנית והפחדנית אחרונה ברגע שהיא סיימה הרגשתי את אותה צמרמורת שהרגשתי כשהבנים קראו מהספר הפעם היא לא הבהילה אותי כל כך.