המסע למארינדיאה פרק 10

נרדמתי. כשהתעוררתי, היה מאוחר אחר הצהריים. התלבשתי בבגדים נורמאליים, ודפקתי על דלתו של ג'רדי "כן, אני בא!!!!!" נשמעה תשובה מתוך החדר. הלכנו לחפש את אדון קורדינגייל, המורה של סבתי.
התארגנו, ויצאנו לחפש אותו. בהתחלה ניגשנו למנהל המלון שספר את כספו. "סליחה?" אמרתי והוא הסתכל עלינו במבט חמדני ביותר. "מה אתם צריכים?" שאלה אישתו שהגיחה פתאום "אנחנו מחפשים את אדון קורדינגייל" אמרתי "מה לו ולכם??" שאל בעל המלון. "אממממ........ אנחנו הבאנו בשבילו מתנה מארץ רחוקה" אמרתי. " איזו מתנה? אני יכול לראות?" שאל האיש בסקרנות "לא, מצטערת..... המתנה מאוד שבירה ורק נגיעה אחת יכולה להרוס אותה....." אמרתי לו. "אהה....." אמר בכניעה . "בואו מתוקים, תשתו תה ואני אחפש את מקום מגוריו." אמרה אשת בעל המלון. "תודה" אמרתי והלכתי עם ג'רדי לחדר שאליו היא הובילה אותנו. התיישבנו לשתות תה ועוגיות והיא פנתה לעבר חדר ארונות קן לחפש את כתובתו של אדון קורדינגייל. "קטרינה! למה המצאת איזושהי מתנה?" שאל ג'רדי, שכנראה הייתה לו בעיית הבנה. "אם יגלו שאני הנסיכה, הם עלולים להזעיק את הקוארינים!, או לבקש יותר כסף, כי לבית המלוכה יש הרבה ממנו! איפה נמצא כסף נוסף?? בקושי יש לנו לשלם על בית המלון" לחשתי לו ברוגז. והוא רק ענה "אההה........ הבנתי" מלמל בלחש.
"מצאתי!" אמרה אשת בעל בית המלון, ובאה אלינו עם דף קטן ובו הכתובת "מירוליעה 18 א'."
"סליחה שאני מטרידה, אין לך מפה של העיר במקרה?" שאלתי "כן, יש רק רגע........." אמרה ורצה לחדר הארונות להביא מפה. "הנה בבקשה" אמרה בחיוך.
הלכנו לפי המפה לביתו של אדון קורדינגייל, ואז לפתע ברק היכה בשמיים. רצנו לעבר חנות קטנה כדי לא להירטב בגשם.