השמש השחורה עולה – פרק 2

מחבר:
תאריך: 11/02/2018
65 צפיות
ז'אנר: סיפורי פנטזיה
4 תגובות
זמן קריאה משוער: 20 דקות

פרק 2 – לצאת אל העולם

מבצר העורב הצהוב נפל לידי הלגיונות הטאליאניים והושמד בסופו של דבר בעזרת חומרי נפץ.
שבויים נלקחו על מנת להשיג מידע ואחרים פשוט נרצחו באכזריות ונותרו קבורים בתוך ההריסות של המבצר התת קרקעי והמושקע שנהרס לחלוטין בתוך זמן כה קצר.

באותו זמן חזרו חיילי הלגיון אל הבסיס שלהם בפרובינציית יאלדיר, אותה פרובינציה שבה שכן המבצר שהם זה עתה השמידו.
מפקדי הלגיון המקומי דרשו לענות את השבויים על מנת לגלות להיכן נעלמו אנשי האצולה, הם רצו לגלות זאת כמה שיותר מהר על מנת שלא להיענש על ידי שליטי כנסיית השמש השחורה שנודעו כאנשים אכזריים שלא היו מוכנים לקבל כישלון במשימותיהם.

"האם אתם יודעים היכן נמצאים שר הצבא, הנביא והמלכה?" שאל אחד מחיילי הלגיון שניים מהשבויים, מי שהיו נערים צעירים.
"אנחנו לעולם לא נספר לך! אנו מעדיפים למות מאשר למסור מידע כזה חשוב…" אמר אחד מהם, מי שהיה נער רזה ונמוך שהיה בעל שיער שחור וארוך ועיניים חומות.
"מה אתה עושה, גאריאלד? הם ירצחו אותנו באכזריות כפי שהם רצחו את כל האנשים במבצר…" לחש הנער השני לחברו אך למרבה הצער התברר כי החייל הצליח לשמוע אותו והתקרב אליו, נוגע בפניו בעזרת ציפורניו החדות והארוכות שבלטו בכפפת הפלדה האדומה שעל ידו.
"אז אתה מפחד למות, הא? ובכן, יש לי הצעה בשבילך, ילד.
אם תספר לי בדיוק היכן נמצאים כולם אני אחוס על חייך ואתה תקבל מעמד של תושב קבע בפרובינציה, אף אחד כבר לא ירדוף אותך ותוכל לנהל חיים טובים כפי שבהחלט מגיע למישהו כמוך שלא עשה דבר רע." אמר החייל, הנער שמולו רעד מפחד, מרגיש שאסור לו לספר את האמת אך מצד שני מבין היטב כי הוא רוצה לחיות וכי הוא אינו רוצה לסבול מעינויים קשים.
"אני מוכן לקבל את ההצעה שלך אבל רק בתנאי אחד – עליכם יהיה לשחרר גם את גאריאלד…" הוא אמר.
"אל תהיה מטומטם, הם ירצחו את כולם בלי רחמים…" ענה אותו נער בשם גאריאלד במרירות אך זה כלל לא עניין את חברו שכעת התכונן להגיד את הדברים ושום דבר לא יכול היה למנוע זאת ממנו.
"אני מצטער, אני לא יכול… אני מצטער בפני כולם, אני לא רוצה למות בגלל אנשים שלא הכרתי ושכלל לא התייחסו אליי.
הם ברחו אל יערות הקריסטל, המטרה שלהם היא להגיע אל הפרברים של וואנדיל על מנת למצוא מחסה."
"חתיכת כלב בזוי! אתה שיקרת לי, אתה אמרת שלא תספר את האמת! אני ארצח אותך ברגע שנשתחרר מכאן…" אמר גאריאלד בזעם ודמעות זלגו מעיניו אלא שלפני שחברו הספיק להגיב שלף החייל חרב מחגורתו ושיסף את גרונו של הנער שחור השיער, דם רב נזל לכל עבר ולכלך גם את הנער השני.
"מה עשית? למה?" בכה הנער שנותר בחיים אך החייל התעלם ופשוט שחרר אותו בעזרת חיתוך החבלים שבהם הוא היה קשור.
"הוא אמר שהוא ירצח אותך, רציתי להבטיח לך חיים טובים כי עזרת לנו." ענה החייל לבסוף כאשר הנער הזיז את כפות ידיו על מנת לשחרר אותן ולהחזיר את התחושה אליהן.
"הוא לא באמת התכוון לזה, הוא היה החבר הכי טוב שלי." השיב הנער בעצב אך החייל הניד בראשו לשלילה וכעת החזיר את החרב לנדן שלה.
"אתה חייב להבין, אי אפשר לקחת סיכונים עם מורדים מהסוג הזה – מבחינתי איום ברצח הוא משמעותי, בטח כאשר מדובר באיום על בעלי ברית של האימפריה, כמוך."
כעת הנער הצעיר רצה להגיב אך מכיוון שהוא פחד שבמקרה החייל ישנה את דעתו וירצח גם אותו הוא בחר לשתוק וכעת הובל על ידי אותו חייל אל עבר בית מגורים מקומי שבו הוא קיבל טיפול הולם.
בסופו של דבר הוא הוצא משם יחד עם משלחת של חיילים שהובילה אותו אל הכפרים הסמוכים על מנת ששם הוא ימצא מקום מחיה.
לאחר מכן המידע הועבר אל מפקד הבסיס שהחליט לשלוח חולייה של ציידי ראשים אל היערות על מנת לאתר את עקבותיהם של בני האצולה ולהרוג אותם אחת ולתמיד, כמו כן גם נשלחה יונת דואר אל הקתדרלה השחורה על מנת לעדכן על הממצאים ולאשר את המבצע החדש.

באותו הזמן הצליחו מיירין, משפחתה וחבריה להגיע אל יערות הקריסטל ולמצוא שם מחסה בין השיחים עד אשר החיילים איבדו את עקבותיהם וחזרו אחורה אל עבר המבצר ההרוס.
מיירין הייתה תשושה ופצועה כתוצאה מן העימות מול שלושת השדים אך בעזרת טיפול ועזרה מחבריה היא הצליחה לתפקד וללכת במשך זמן מה עד אשר הוחלט לעצור על מנת שהיא תוכל להשתקם ועל מנת שכולם יוכלו לצבור כוח להמשך.

"אמא, אני לא מאמינה שאני עדיין בחיים… זה היה נס גדול, חשבתי שהוא יהרוג אותי, ואני לא רציתי להיפרד ממך ומאנדיריל." מיירין אמרה לאמה בעודה נשענת על גזע עץ שהיה סמוך אליה.
"אני עדיין לא מצליחה לעכל את מה שעשית שם, אבל דבר אחד בטוח, אני שמחה שאת עוד חיה ושכולנו חיים.
הבעיה היא שאני לא בטוחה אם נצליח להתקיים כך לעוד הרבה זמן, אנחנו אבודים בשטח שאנו לא מכירים והחיילים האלו יחזרו על מנת לצוד אותנו ולהשמיד את כולנו." השיבה המלכה בדאגה ותוך כדי ליטפה את שיערה של אנדיריל שנשענה על כתפה.
"הוד מעלתך, את מפחידה את הצעירים, אולי עדיף לשקול מילים…" פנה אליה הנביא פרדון אך היא נותרה בשלה, לא מרוצה מן הסיטואציה הזו ובעיקר המומה שזה מה שהתרחש.
"אני רוצה שכולם יידעו את האמת! אין לנו סיכוי להינצל, ההיסטוריה שלנו עומדת להימחק." התעקשה המלכה ודיברה בחמת זעם, הנביא נאנח בתסכול וכעת חזר לבהות במיירין, מוודא שהיא מרגישה טוב.
"כולם לקום על הרגליים ולהתחיל לנוע, יש לנו אורחים בלתי קרואים." התערב הגנרל דריס בשיחה וכעת הרים את פטיש הפלדה שלו מן הקרקע ונעמד, מתבלט מחוץ לשיחים ובוחן את פני השטח.
"אמרתי לכם שזה הסוף שלנו…" אמרה המלכה בבוז וכעת קמה על רגליה אף היא.
"אמא, בבקשה, מספיק…" מיירין התחננה וקמה בקושי רב.
אמה הביטה בה בעצב, לא מבינה כיצד דווקא היא מכולם מצליחה לשמור על קור רוח, או לפחות להעמיד פנים שזה מה שהיא עושה.
בעוד כולם מתגודדים בקבוצה ומנסים למצוא את הדרך החוצה מן השיחים והלאה לכיוון מקום מבטחים נשמעו נקישות של פרסות שהרעידו את הקרקע ובמרחק כמה מאות מטרים משם נראו שלושה סוסי מלחמה שחורים וענקיים ששעטו במהירות לעבר מקום המחבוא של אנשי האצולה ושאר חבריהם.
על הסוסים רכבו אותם שדים שפרצו את מבצר העורב הצהוב קודם לכן כאשר הם אוחזים בגרזנים ענקיים שבערו באש אדומה.
"כולם לברוח! אני אעסיק את השדים!" אמר הגנרל דריס וצעד אל עבר שלושת היצורים המבעיתים.
"לא אבא! אתה לא יכול להישאר כאן מאחור, הם יהרגו אותך!" קרא קארל בייאוש ונגע בכתפו של הגנרל המבוגר בעדינות.
"אולי זה עדיף, אני רוצה שאתה תעזור למיירין ואנדיריל ותשמור עליהן, הן הנכס הכי חשוב עבורנו כרגע." השיב דריס בעקשנות האופיינית לו, קארל הביט באביו בדאגה רבה.
"אבל אני לא יודע להילחם…" הוא ייבב.
"אתה תלמד בדרך הקשה, אין לך ברירה! אם אתה רוצה לשרוד עליך להילחם, אבל עכשיו זה לא משנה, לכו מכאן, החיילים שלי ילוו אתכם." אמר דריס ושלח את קארל לדרכו.
הנער הנהן בראשו, מקבל את הפקודה בחוסר ברירה.
כעת הוא ניגש אל מיירין והושיט לה את ידו, הנערה הצעירה אחזה בכף ידו של חברה הטוב וכעת שניהם החלו לרוץ מזרחה לאורך השביל הבוצי שעמד בסמוך לשיחים והעצים.
אלא שרגע לפני שהם הצליחו להיעלם משדה הראייה של השדים הופיעו מולם חמישה לוחמים שהיו לבושים בחליפות אדומות ואחזו בפגיונות פלדה ארוכים.
"מי אלה לעזאזל?" מיירין שאלה בדאגה וכעת התכוננה לשלוף את חרבה שהייתה בתוך תיק הגב שלה.
"ציידי ראשים אימפריאליים…" ענו החיילים וכעת הגנו על מיירין וקארל כאשר הם מפנים את חרבותיהם קדימה אל עבר האויבים.

באותו הזמן בלמו השדים את סוסיהם מסביב לגנרל דריס והתכוננו לתקוף אותו.
בתגובה לכך הוא רק צחק בזלזול והביט ביצורים המבעיתים בקור.
"אם אתם רוצים את מיירין תצטרכו להילחם נגדי, אני בטוח שאני יכול לגבור עליכם, אתם לא מפחידים אותי!" הוא אמר וכעת הסתער לעבר מנהיגם של השדים שבתגובה לכך זז הצידה וסימן לשני פקודיו לתקוף.
מיד שני השדים המגודלים הסתערו לעבר הגנרל דריס כאשר הם מנסים להכות בו בגרזנים הבוערים שלהם אלא שבאופן מפתיע הוא זרק את הפטיש שלו על אחד מהם ובמקביל התחמק מהמתקפה של השד השני, מיד השד שנפגע נפל מגב הסוס שלו וצנח על הקרקע.
כעת דריס שלף סכין מחגורתו והסתער לעבר אויבו ששכב על הקרקע.

במרחק כמה מאות מטרים משם התכוננו מיירין ושאר חברי הפמליה שלה להתמודד מול ציידי הראשים שכעת סובבו את פגיונותיהם והיו מוכנים למתקפה.
"אנו מציעים לכם להסגיר את הנערה ובתמורה לכך נחוס על חייכם…" אמר אחד מציידי הראשים וכעת התקרב אל החיילים של הגנרל דריס.
"לא! לא ניתן לכם לפגוע בה!" אמר אחד מן החיילים וכעת ניסה להכות בצייד הראשים אלא שאויבו התגלגל הצידה במיומנות וחתך את רגלו של החייל שזעק בכאב וכרע ברך.
לאחר מכן זרק צייד ראשים נוסף את הפגיון שלו שננעץ בראשו של החייל והרג אותו באופן מיידי, גופתו המדממת צנחה אל הבוץ והכתימה אותו בדם טרי.
"מה נעשה עכשיו?" אנדיריל שאלה בדאגה אך מיירין סימנה לה להירגע וכעת ניסתה להתקדם אל עבר הציידים שחיכו לרגע הזה בדיוק.
"מיירין, מה את עושה? הם יהרגו אותך…" קארל קרא בבהלה ותפס בידה של חברתו הטובה, מנסה למנוע ממנה להתקדם הלאה.
"סמוך עליי קארל, אולי אני אוכל לפגוע בהם כפי שפגעתי בשדים קודם לכן כשעוד היינו במבצר." היא השיבה והשתחררה מאחיזתו, חולפת על פני החיילים המפוחדים שלא ידעו כיצד הם יוכלו להתמודד מול ציידי הראשים האכזריים והמיומנים שמולם, מי שנחשבו לאחת מיחידות הלוחמים הכי קטלניות בעולם כולו.
כולם בהו במיירין כאשר היא התקרבה בהליכה איטית אל עבר ציידי הראשים שכעת עצרו את מלאכתם והסתכלו עליה בזלזול, צוחקים בסיפוק רב מהניצחון ההולך וקרב שלהם.

הגנרל דריס התכונן לדקור את השד ששכב על הקרקע אלא שהוא לא הבחין בשני השדים הנותרים שכעת רכבו בחמת זעם לעברו והתכוננו להכות בו ביחד.
כעת נדמה היה כי הם עומדים להרוג אותו.

באותו הרגע מיירין נעמדה מול ציידי הראשים שגיחכו בתגובה למראה המוזר, מתכוננים לקחת אותה איתם ולברוח.
"את חושבת שתוכלי לנצח אותנו, ילדה טיפשה שכמותך?" שאל אחד מהם וכעת ניגש לעבר הנערה הצעירה, מוכן לקשור אותה בשלשלאות פלדה ולקחת אותה לעבר פלוגת החיילים שהמתינה מחוץ ליער.
"אני לא ילדה ואני בוודאי לא טיפשה! אם כבר אתה הוא הטיפש כאן!" היא ענתה בזלזול וחיזקה את אחיזתה בחרב הסיף שלה, בתגובה לכך צייד הראשים התכונן לחבוט בה בעזרת הפגיון שלו וכעת הוא כבר היה קרוב לכך.
"לא!" קראו בני משפחתה וחבריה של מיירין כאשר הם הבחינו במראה הנורא אלא שלמרבה הפלא הנערה הצעירה הצליחה להתחמק מהמתקפה של יריבה בתנועת גוף מרשימה.
כעת הצייד ניסה להכות בה שוב אך היא התחמקה בשנית ולאחר מכן היא התחמקה שוב ושוב עד אשר הוא החל להתעייף ומיד באותו רגע היא עצמה את עיניה.
"מה היא עושה?" שאל קארל.
"היא בעצמה לא יודעת מה היא עושה, היא לא שולטת בעצמה, אלו הם הכוחות שלה…" השיב הנביא פרדון ולפני שמישהו הספיק להגיד מילה נוספת הבחינו כולם כי מיירין נעלמה ממקומה והותירה אחריה שובל של אש כחולה.

רגע לפני שהשדים פגעו בגנרל דריס הוא הסתובב והבחין בלהבים של גרזני הקרב שלהם עומדים לשסף את גרונו ולקרוע את בשרו.
הוא התכונן לקבל את מותו כעובדה מוגמרת אלא שלפתע הוא הבחין בהבזק של אש כחולה ומספר רגעים לאחר מכן הוא ראה כי השדים נפלו מסוסיהם ושכבו על הקרקע.
לצידו נעמדה מיירין כאשר היא מוקפת בלהבות כחולות וכאשר עיניה זוהרות בצבע כחול ובוהק.
לנוכח המראה הזה השדים החלו להתרחק בבעתה עד אשר הם נעלמו בתוך מערבולת של ברקים סגולים והסתלקו מעל פני האדמה.
"מה לעזאזל?" שאל הגנרל דריס בתדהמה בעודו מרים את הפטיש שלו מן הקרקע וניגש לעברה של מיירין.
"אין לי זמן להסביר לך…" ענתה הנערה באדישות וכעת נעלמה שוב, חוזרת לזירת הקרב שבה חיכו ציידי הראשים שהחלו בינתיים להרוג את החיילים ביתר קלות.
בסופו של דבר מקיפים את קארל, פרדון, אנדיריל והמלכה.
"היכונו למות, חלאות!" צחקו הציידים ורצו במהירות כאשר הם מתכוננים לשסף את גרונותיהם של קורבנותיהם הנותרים אלא שלפתע נשמע באוויר רעש מחריש אוזניים והבזק של אורות כחולים וצהובים סנוור את כולם והותיר עננת עשן במקום שבו עמדו הציידים.
מספר שניות חלפו וכאשר העשן התפזר נגלו גופותיהם הקרועות של הציידים שהיו מחולקות לחצאים ורבעים ושכבו בסמוך לגופות החיילים שנהרגו בקרב.
לפני כל האנשים שנותרו לעמוד סביב ערימת הגופות נעמדה מיירין כאשר היא אוחזת בחרבה שבערה באש כחולה, היא נעצה את החרב בקרקע והתנשפה בעייפות עד אשר האש נכבתה ועיניה חזרו לצבען המקורי.
היא שלחה מבט נוסף לעבר אמה, אחותה, וחבריה ולאחר מכן היא כרעה על ברכיה ונפלה בסופו של דבר על הקרקע כאשר היא מחוסרת הכרה.
אף אחד לא הבין מה התרחש ביער באותו קרב מטורף וחסר סיכוי.
אף אחד לא הבין מלבד הנביא פרדון שכבר חזה בתופעות כאלה קודם לכן, הרבה לפני שמיירין בכלל נולדה.


תגיות: ,
Master of Puppets 86
רציתי להוסיף:
לקח קצת יותר זמן מהרגיל אבל הנה פרק 2, רק חשוב לי לציין שאני לא מפרסם כאן בסופי שבוע ובחגים כי אין הרבה קוראים באתר בזמן הזה.
השמש השחורה עולה – פרק 2
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים
Facebook Twitter Google Email

תגובות (4)

12/02/2018 22:10
ינון9999

סליחה שאני מגיב רק עכשיו, אתמול לא הייתי מחובר לאתר.
עד הרגע האחרון הייתי כולי שמחה מהמחשבה שאני עומד לקרוא את "מות בורומיר" בגרסה המודרנית שלך לשר הטבעות, אך אז הוא ניצל בנס. אל תבין אותי לא נכון, אני לא עצוב כי לא הרגת אותו, אני גם שמח שהוא לא מת, פשוט מות בורומיר היה אחד החלקים האהובים עליי ביותר ב"אחוות הטבעת".
רוצה גם לציין שהיה יכול להיות נחמד יותר אם מיירין לא הייתה שולטת מההתחלה בכוחות המיוחדים של חרבה, אלא מנסה להסתדר. החרב הייתה יכולה להוות סכנה לחבריה של מיירין ולה עצמה.. למרות שגם הדרך בה אתה בחרת לספר בה נחמדה.
בקיצור, שוב: אהבתי, עובר מהר לפרק הבא…

    Master of Puppets 86
    13/02/2018 07:09
    Master of Puppets 86

    המוות של בורומיר הוא באמת סצנה מהממת ויפה ובטח כשבורומיר היה אחת הדמויות האהובות עליי ב"שר הטבעות".
    אני לא הרגתי את הגנרל בהתחלה כי רציתי להשאיר אותו להמשך הסיפור כי אני חושב שיש לו תפקיד בעלילה שלי.
    ובקשר לכוחות, אולי אתה צודק, יכול מאוד להיות שאני אשנה את זה בעתיד. בכל מקרה, אני שמח שאתה נהנה מהסיפור ואני שמח שהוא מייצר עניין.

13/02/2018 00:36
Dr_Ellert

"…המבצר התת קרקעי והמושקע…"
– אולי התת קרקעי והשקוע?

[ספויילרים!] אוקי המוות של הנער בחקירה – ממש ממש אהבתי את הסיבה. פשוט נהדר.

ככותב חובב, אני חש צורך לציין את זה: מדיי פעם בפרק חוזרים תיאורים שאמורים להתייחס לתכונה מסוימת של דמות (כמו למשל, "הלוחם הכי חזק" וכו') אבל חסר להם גיבוי. אני לא אומר שאני צריך עכשיו פרק שלם או אפילו פסקה שתתאר… אבל למה. נגיד, אם אומרים על מישהו שהוא הלוחם הכי חזק כדאי לפרט: "זאת היחידה שהצליחה לנצח לבדה בקרב X", או "הסיפורים אומרים שהיו שלוש-מאות מול עשרת-אלפים" וכו'. פשוט לבדו… התיאור יבש מדיי, הקורא צריך קצת יותר מזה.

סך הכל פרק נחמד וכיפי, בחיי אני מתגעגע לתקופה שבה כתבו יותר סיפורי פנטזיה (אם כי נראה שאנשים מתחילים להפיץ כאן באתר יותר! יאיי! הניסוי שלי עובד! זאת אומרת כלום כלום)
דברים שאהבתי בפרק: הקצב טוב, נקודות המבט מצוינות, תיאורים נחמדים, במיוחד הקטע בכלא – איך אני לא חשבתי על משהו כזה?
דברים שפחות אהבתי: הממ… אני שם כאן לינק לסרטון של בחור מאוד נחמד מי-טיוב. אני חושב ששווה לתת בו צפייה לפני שממש תמשיך את הסיפור. שלא תבין אותי לא נכון – זה לא מה שאני חושב, אבל לדעתי אחריי צפייה בו תבין מה פחות או יותר פחות אהבתי בפרק.
לינק:
https://www.youtube.com/watch?v=LuTQ0EpmnJo

דברים שחשבתי שאפשר להוסיף: [ספוילר!!!] אמרת שהכוחות של מיירין משתלטים עליה. אני חושב שלהראות בפרקים הבאים מה היא חושבת או מרגישה בנוגע לזה יכול לתת אינסייט מאוד מעניין על הדמות!

    Master of Puppets 86
    13/02/2018 07:19
    Master of Puppets 86

    תראה, הבחור מיוטיוב צודק, אבל מצד שני אני חושב שבסופו של דבר מה שקובע זה אם הסיפור מעניין או עשוי טוב וגם אם הוא חלק מפורמט ידוע הוא יכול להיות טוב (וכמובן גם גרוע, אבל זה כבר סובייקטיבי).
    ובקשר לתיאורים – יש בזה משהו, אולי הייתי צריך לתת יותר ביסוס, אבל בשביל הדברים האלו אני כנראה אכתוב גרסה מורחבת של הסיפור שתסביר כל מיני דברים שמופיעים בו.

סיפורים נוספים שיעניינו אותך

סיפורים אחרונים
רק שלך 0
מחבר:
תאריך: 23/02/2018
ז'אנר: סיפורי חיים
מונולוג – להמשיך? 0
מחבר:
תאריך: 23/02/2018
ז'אנר: סיפורי חיים
דייג אוהב לדוג 0
מחבר:
תאריך: 22/02/2018
ז'אנר: שירים
אתר סיפורים מאפשר לך לפרסם את סיפוריך חינם, לקרוא סיפורים של אחרים ולקחת חלק בקהילת המחברים הגדולה של האתר. מטרתנו היא ליצור קהילה משתפת, יצירתית ופוריה של כתיבת סיפורים ואנו מזמינים אותך להצטרף אלינו.
אנו מאמינים בסיפורים מקוריים ובתוכן איכותי. שמור על כתיבה נקייה, רהוטה וללא תוכן פוגעני. אנו מקווים שתהנה באתר הן כקורא והן ככותב. כתיבה וקריאה מהנה!
שתף סיפור עכשיו!