השמש השחורה עולה – פרק 3

מחבר:
תאריך: 12/02/2018
53 צפיות
ז'אנר: סיפורי פנטזיה
2 תגובות
זמן קריאה משוער: 15 דקות

פרק 3 – אש המלאכים

לאחר התבוסה בקרב מול מיירין התברר כי צייד ראשים אחד נותר בחיים והתחבא בין השיחים כאשר הוא הבין כי אין לו שום אפשרות להתמודד מול כוחה העצום של הנערה וכאשר חבריו נהרגו.

הוא מיהר לצאת משם ובסופו של דבר הגיע בחזרה אל פלוגת החיילים שחיכתה בקצה היער, בדיוק במעבר שהוביל אל פרברי העיר וואנדיל.
אותם חיילים נראו המומים כתוצאה מהמראה של צייד הראשים המפוחד, הם לא היו רגילים לראות את אנשי היחידה הזו מובסים ומבוהלים, לא כאשר הם התרגלו למבצעים מוצלחים ולניצחונות חוזרים ונשנים.
"היכן חבריך? היכן בת המלאכים? היכן פרשי האפלה? מה קורה כאן?" שאל מפקד הפלוגה בדאגה כאשר הוא פגש בצייד הראשים המבוהל שכעת זרק את הפגיון שלו על הקרקע וכרע על ברכיו, נראה מבועת אפילו יותר.
"היא ניצחה, היא הרגה את כל חבריי והניסה את פרשי האפלה… אני לא מוכן יותר להתמודד עם זה, אני לא מוכן להתמודד מול כוח על טבעי, אני בסך הכל אדם פשוט!" בכה צייד הראשים, מפתיע את מפקד הפלוגה עד מאוד.
"אתם אחת מיחידות הלחימה הכי טובות בעולם כולו, אתם אמורים לדעת איך להתמודד עם כל דבר ועם כל אחד, טבעי או על טבעי!" כעס המפקד והתקרב לעבר צייד הראשים בתנועה מאיימת.
אך אותו צייד ראשים כלל לא התרגש ונותר אדיש למהלך של חייל הלגיון.
"קל לך להגיד כי עוד לא ראית את התופעה במו עיניך… נראה אותך מגיב בגבורה כאשר תראה שובל של אש כחולה מקיף את חבריך ותראה אותם נשחטים באכזריות מבלי שום אפשרות להגיב." הוא אמר, המפקד שתק לרגע ולבסוף מצא תשובה מתאימה לאותם דברים, לפחות כפי שהוא חשב.
"אני רוצה הוכחה, אם יש לך אפשרות לכך כמובן."
"תראה בעצמך…" אמר צייד הראשים וכעת שלף מהתיק שעל גבו מספר חלקי גוף מבותרים שהיו שייכים לחבריו.
עליהם נראו כוויות שעדיין בהקו בצבע כחול בהיר.
חיילי הלגיון נותרו המומים כאשר הם ראו את המראה הזה, כעת לא היה ספק מבחינתם כי הם עומדים מול כוח משמעותי שאין לזלזל בו.
"אם כך אנו עומדים מול איום קטלני על חיינו. כתוצאה מכך עלינו לשלוח את חלקי הגופות האלו אל הקרדינלית פיניז על מנת שהיא תחליט מה יש לעשות בנידון.
לה יש ידע בכשפים ובכוחות על טבעיים, היא תוכל לבחור את האנשים המתאימים למשימה, אנחנו יכולים לעזור – אבל לא לעשות זאת בעצמנו." ענה המפקד ובסופו של דבר עזר לצייד הראשים לקום.
לאחר מכן הוא בחר משלחת של מספר חיילים מפלוגתו על מנת שיובילו את חלקי הגופות המבותרים והשרופים אל הקתדרלה השחורה.
הם חזרו אל בסיס הלגיון ומשם רכבו על סוסים אל עבר פרובינציית אאורדון שבה ישבה הקרדינלית.

באותו הזמן מיירין התעוררה לאחר זמן מה שבמהלכו היא הייתה מחוסרת הכרה.
מיד באותו רגע קארל ואנדיריל רצו אליה במהירות, שמחים לראות שהיא מרגישה טוב יותר.
"מיירין, כל הכבוד לך, את הצלת את כולנו ממוות וודאי." אמר קארל בהתרגשות כאשר הוא הביט בעיניה הירוקות של הנערה הצעירה, מיירין הביטה בו בחוסר הבנה, לא לגמרי מודעת למה שהיא עשתה.
"אני לא יודעת מה קרה… אני לא יודעת איפה אני." היא אמרה וקארל שתק, לא מצליח להבין מדוע היא לא הצליחה לזכור דבר ממה שזה עתה התרחש.
הוא לא רצה להלחיץ אותה ולכן הוא עזב אותה במקומה ואפשר לאנדיריל לגשת אליה יחד עם אמה שהגיעה כעבור זמן קצר.
"אמא…" מיירין דיברה בעייפות כאשר היא פגשה את המלכה שבתגובה לכך מיהרה לחבק אותה בעדינות וללטף את שיערה.
"אנדיריל, את יכולה להניח לנו להיות לבד למשך זמן מה?" שאלה המלכה ואנדיריל הנהנה בראשה והלכה לעברם של קארל ושאר חברי המשלחת.
"אמא, מה קורה כאן? איפה אני?" מיירין דיברה בדאגה.
אמה המשיכה ללטף אותה ברכות על מנת להרגיע אותה.
ובסופו של דבר היא החליטה שעליה לספר לה מה התרחש.
"את ביערות הקריסטל, ברחנו מפני הלגיון הטאליאני שהרס את המבצר שלנו לפני מספר ימים.
ואני חייבת לומר שאת לא מפסיקה להפתיע אותי.
אנחנו היינו מוקפים על ידי אויבים חזקים ומאיימים שהרגו חלק ניכר מהחיילים ששמרו עלינו אבל אז את השתמשת בכוח קסם כלשהו והבסת את כל האויבים שלנו בקלות.
ומה שהכי מדהים בכל הסיפור הזה הוא שאת אפילו לא מודעת למה שעשית, בדיוק כפי שהנביא פרדון אומר כל הזמן." היא השיבה, מיירין הנהנה בראשה ושתקה, מנסה לעכל את הדברים האלו שנשמעו לה כל כך לא הגיוניים.
אלא שלפתע היא החלה להיזכר כי דבר דומה קרה קודם לכן כאשר מבצר העורב נפל לידי חיילי הלגיון והיא גירשה את השדים שתקפו אותה.
"הוד מעלתך, האם אני אוכל להסביר למיירין מה היא עשתה ומה התרחש כאן?" התערב בשיחה הנביא פרדון שניגש לעברן יחד עם הגנרל דריס.
אמה של מיירין הנהנה בראשה וכעת חזרה אל אנדיריל, קארל ושאר החיילים והאנשים האחרים שנותרו בחיים.
"פרדון ודריס… מה שלומכם?" מיירין שאלה וחייכה בנימוס.
שני הגברים שנעמדו מולה חייכו בחזרה וכעת הנביא פרדון התקרב מעט יותר והותיר את הגנרל דריס מאחוריו.
"שלומנו טוב. אני שמח שאת בסדר ואני מאוד גאה בך על מה שעשית.
איך שסיכנת הכל על מנת להציל אותנו ממוות, זה לא מובן מאליו, בכלל לא." הוא אמר, מיירין עדיין לא הבינה, לא בטוחה שהיא בכלל עשתה את כל זה.
"אבל אני לא עשיתי כלום, אני רק התעלפתי…"
"את התעלפת, זה נכון.
אבל התעלפת כתוצאה מניצול של כוחות נסתרים שאת לא מודעת לקיומם, כוחות כל כך חזקים שהם מעבר לידע האנושי המוכר לרובנו.
אבל אני רוצה להתוודות בפנייך, אני יודע על הכוחות האלו.
ולי יש ידע עמוק שהגיע כתוצאה של מחקר של שנים רבות, מחקר שהתחיל הרבה לפני שכל מי שאת מכירה נולד.
אני חושב שאם רק תאפשרי לי להסביר לך את מה שאני יודע את תוכלי להיות במצב הרבה יותר טוב." הסביר פרדון את הסיטואציה ומיירין הנהנה בראשה והקשיבה לו, מנסה להבין אך לא לגמרי מצליחה.
"אם כך, תוכל לספר לי? אני לא מבינה דבר, אני לא יודעת כלום.
אני רק זוכרת במעורפל שכמעט נרצחתי בידי השדים ואז גירשתי אותם באמצעות אור, לפחות זה מה שאנדיריל סיפרה לי."
"ובכן, האור מייצג את הכוחות שלך – את אש המלאכים. האש בערה בתוכך במשך כל חייך אך רק כעת היא יוצאת החוצה, כאשר את נמצאת בסכנה וכך גם האנשים היקרים לך.
פרשי האפלה עוררו את הכוחות שלך בכך שהם ניסו להשתלט על נשמתך. ולאחר מכן ציידי הראשים גרמו להם להתפרץ כאשר הם איימו על כולנו.
כעת כל שנותר לך הוא ללמוד כיצד לשלוט בהם, על מנת שתוכלי להוביל את כולנו אל הניצחון הנכסף כנגד האימפריה הטאליאנית והכנסייה שמובילה אותה." ענה לה הנביא בשנית.
מיירין נראתה המומה מהמידע הזה שנשמע לה כל כך לא הגיוני אך מצד שני היא הייתה כה סקרנית ורצתה ללמוד עוד ועוד בנוגע לאותם כוחות מסתוריים שהתפרצו החוצה.
"ואיך אוכל ללמוד לשלוט בהם? ולמה אתה חושב שאני אוכל להוביל אתכם לניצחון על האימפריה ולשחרור העולם כולו? גם אם יש לי כאלה כוחות, אני לא בטוחה שאני אצליח להתמודד מול כל כך הרבה אויבים בו זמנית." שאלה הנערה הצעירה בסקרנות.
בתגובה לדבריה הנביא חייך קלות והגיש לה את כדור הבדולח שלו.
"אני רוצה שתגעי בכדור, אני מבטיח לך שהפעם את לא תסבלי כתוצאה מהמגע." הוא אמר ומיירין הנהנה בראשה ונגעה בכדור הבדולח, מרגישה שוב את הלהבות הכחולות מתפשטות סביב כף ידה אך בניגוד לפעם הקודמת כעת התחושה הייתה נעימה עבורה והיא לא הרגישה כוויות על ידיה.
"אני לא מאמינה! זה עובד, אתה צודק!" היא קראה בהתרגשות וכעת התבוננה בתמונה שהתהוותה בכדור הבדולח.
באותה תמונה היא ראתה את עצמה אוחזת בחרב בעלת להב זהוב אשר בערה באש כחולה.
כמו כן היא הבחינה כי היא נמצאת בתוך מערה עצומה שממנה בלטו נטיפים צבעוניים ונוצצים.
"מה זה?" היא שאלה את הנביא פרדון שבתגובה לכך לקח ממנה את כדור הבדולח והחזיר אותו אל הנרתיק שהיה תלוי על חגורתו.
"זו מערת הקשת, ואת נמצאת בתוך מקדש גיביאל, המקום המקודש ביותר לבני המלאכים.
לכאן את צריכה להגיע על מנת להשיג את חרב היהלום הזהוב, כלי הנשק של בני המלאכים שהוחבא לפני אלפי שנים בתוך המקדש.
הוא מחכה אך ורק לך, אבל עלייך להגיע לשם לפני אנשי הכנסייה והאימפריה. אם הם ישיגו את החרב לפנייך הם יוכלו לשלוט בך ובכוחותייך ולנצל אותך לרעה.
אם נצליח להשיג את החרב את תתחזקי עד מאוד וכוחותייך יהיו מושלמים.
רק כך תוכלי לקרוא תיגר על כנסיית השמש השחורה."
"אני מבינה, פחות או יותר.
אבל מה יהיה עלינו לעשות על מנת שאוכל לשלוט בכוחותיי ולהגן עליכם ועל עצמי?" מיירין תהתה, הנביא פרדון שתק לרגע וניסה לחשוב על תשובה הגיונית אלא שלפתע הגנרל דריס התערב בשיחה.
"אני לא מבין גדול בקסמים ובנבואות, ההפך הוא הנכון.
אבל לפי דעתי יהיה עלינו לאמן אותך בלחימה ולשים אותך בסיטואציות מסעירות על מנת שתוכלי לגלות מתי הכוח שלך מתפרץ ואיך תוכלי להשתמש בו, אני מוכן לקחת את המשימה הזו על עצמי." מיירין בהתה בגנרל הגבוה והמבוגר בסקרנות ובהתרגשות רבה, נזכרת עד כמה היא אהבה את אימוני הסיף ועד כמה היא רצתה לעלות ברמה.
"ותלמד אותי את כל מה שאתה יודע? אימוני הסיף היו כיפיים אבל הם היו רחוקים מאוד מן הדבר האמיתי…" היא אמרה בהתלהבות וחייכה את חיוכה המקסים ושובה הלב, הגנרל חייך בחזרה וכעת הושיט לה את ידו.
"אני יודע, ילדה.
אני אלמד אותך הכל.
אני אאתגר אותך ואני אנסה לגרום לכוחות האלו להיות בידיים שלך, כעת אני מבין מה את יכולה לעשות ועד כמה הפוטנציאל שלך גבוה ואני רוצה להיות זה שמלטש את היהלום." השיב הגנרל ומיד באותו רגע מיירין לחצה את ידו ושניהם סיכמו על תחילת הדרך המשותפת שלהם.
הנביא פרדון הסכים לכך ולאחר שהם גם דיברו עם אמה של מיירין זה הפך לרשמי כאשר גם היא הסכימה למרות החששות המסוימים שהיו לה בנוגע לכך.
בהמשך אותו היום הם הלכו באיטיות עד שהם מצאו מקום לינה וכעת היו קרובים מרחק של יום אחד מהיציאה מן היער שהובילה אל פרברי וואנדיל. אותה עיר שבה הם תכננו לחנות ולחפש מחסה, הם רק לא ידעו שלחיילי הלגיון היו תוכניות אחרות.


תגיות: ,
השמש השחורה עולה – פרק 3
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים
Facebook Twitter Google Email

תגובות (2)

13/02/2018 01:05
Dr_Ellert

רק עכשיו נפל לי האסימון שיצא עוד פרק!
נחש למי יש שני אגודלים והוא הולך לקרוא אותו? THIS GUY!
הממ. הבדיחה הזו עובדת פחות טוב בהודעות מבוססות טקסט.

אהבתי את זה שהחייל מראה למפקד שלו איברים. THATS BRUTAL!

סך הכל פרק נחמד, קצת הסברים. לא יזיק, אנחנו שלושה פרקים פנימה, הגיע הזמן שיסבירו קצת.

דברים שאהבתי: כרגיל, הקצב ממש טוב. אני גם ממש אוהב את זה ששום דבר לא "מתבזבז"; כאילו, אם חייל מהרעים נפגע, זה לא כאילו אנחנו לא שומעים עליו שוב. הוא מופיע בפרק הבא ומדבר על זה, ויש התייחסות. זה חשוב, ויש הרבה כותבים שלא מבינים את זה.
דברים שלא אהבתי: אני מקווה שהסיפור קצת יותר מתפתח מטוב נגד רע. כאילו, לא שזה רע, פשוט… משהו שראינו אותו בעבר, ובמתכונת הזו (פנטזיה ימי ביניים גיבורה בת שצריכה ללמוד לשלוט בכוח כדי להביס את השליט הרע [האימפריה האחרונה, ריי ממלחמת הכוכבים החדש, ועוד…] נגיד, אני גם ממש אוהב את הטרופ הזה. אני לא יודע אם זה עובד, אבל אצלי למשל אני מנסה… אה… למצוא דרכים יצירתיות ללכת מסביב לזה (נגיד ב-"אלי מטרד" הכותבת של הדמות נתנה לה צד "אפל"; ב-"לעולם לא עוץ" עוצמה מגלה שהכוח שלה זה יותר חיסרון מאשר יתרון וכו').
דברים שאהבתי: הקטע בפתיחה היה ממש טוב, ההסברים היו בדיוק במקום, אני אוהב את זה שהרעים לא באמת רעים (בדומה לאומת האש באווטאר, למשל) שזה דיי מגניב.

דברים שהיו חסרים: היה חסר לי קצת קונפליקט בין חברי הקבוצה, במיוחד אמא של מיירין ומיירין. כאילו, הבת שלך נשלטת ע"י כוחות אפלים ואת דיי צלולה. אמנם מלכה, אבל עדיין… טיפת חשש או דאגה לא יזיקו. אולי לאו דווקא חיצוני, אלא מנק' המבט של המלכה פשוט.

    Master of Puppets 86
    13/02/2018 07:25
    Master of Puppets 86

    יהיו חידושים בהמשך הסיפור, אני מקווה שהם יהיו לטעמך. ובקשר לרעים, זה משהו שאני תמיד רציתי לעשות, כי מבחינתי גם הם יכולים להיות אנושיים וגם להם מגיעה תשומת לב.
    ובקשר לכך שאתה טוען שהסיפור לא מחדש – זה די נכון, הוא לא מחדש, אבל אני רוצה ליצור את מה שאני אוהב ואת הסגנון הזה אני מאוד אוהב ובין היתר אחת ההשראות לזה היא דווקא אאווין מ"שר הטבעות" שהיא אחת הדמויות האהובות עליי ופחות הדמות מהסרט החדש של מלחמת הכוכבים.

סיפורים נוספים שיעניינו אותך

סיפורים אחרונים
רק שלך 0
מחבר:
תאריך: 23/02/2018
ז'אנר: סיפורי חיים
מונולוג – להמשיך? 0
מחבר:
תאריך: 23/02/2018
ז'אנר: סיפורי חיים
דייג אוהב לדוג 0
מחבר:
תאריך: 22/02/2018
ז'אנר: שירים
אתר סיפורים מאפשר לך לפרסם את סיפוריך חינם, לקרוא סיפורים של אחרים ולקחת חלק בקהילת המחברים הגדולה של האתר. מטרתנו היא ליצור קהילה משתפת, יצירתית ופוריה של כתיבת סיפורים ואנו מזמינים אותך להצטרף אלינו.
אנו מאמינים בסיפורים מקוריים ובתוכן איכותי. שמור על כתיבה נקייה, רהוטה וללא תוכן פוגעני. אנו מקווים שתהנה באתר הן כקורא והן ככותב. כתיבה וקריאה מהנה!
שתף סיפור עכשיו!