השמש השחורה עולה – פרק 4

מחבר:
תאריך: 13/02/2018
42 צפיות
ז'אנר: סיפורי פנטזיה
0 תגובות
זמן קריאה משוער: 17 דקות

פרק 4 – השקר הגדול

חלפו מספר ימים מאז יצאה המשלחת אל הקתדרלה השחורה.
מאז ניסו חיילי הלגיון לחשוב על דרך שבה הם יוכלו לעכב את מיירין וחברי הפמליה שלה.
זאת על מנת לגבש תוכנית פעולה שבעזרתה הם יוכלו להביס את הנערה העוצמתית.

כעת מספר חיילי לגיון נכנסו אל פרברי העיר וואנדיל.
הם עברו בשער העץ שבכניסה ביתר קלות ובסופו של דבר ניגשו אל משרד העירייה המקומי על מנת לדון עם ראש העיר בנוגע לאיום המתהווה על נוכחותה של האימפריה באזור.
"אדוני, אני לא רוצה להרוס את השגרה שלכם אבל אני רוצה להתריע על בואם של פושעים מבוקשים אל עירכם." אמר מפקד הפלוגה בטון תקיף ורציני.
ראש העיר שמולו הביט בו בבהלה, נזכר בדברים האיומים שאותם חיילים היו מסוגלים לעשות לאנשים אשר נחשבו למבוקשים.
"ואתה בוודאי תרצה שנמנע מהם להיכנס לכאן ונקרא לכם כאשר הם עומדים בשערי העיר…" אמר ראש העיר בשקט ומחשבותיו החלו לעבוד כאשר הוא כבר דמיין כיצד החיילים ירצחו את אותם פושעים.
"אני רוצה להקיף את העיר שלך בפטרולים על מנת להפריד את הפושעים אחד מן השני.
כמו כן אני רוצה שתנעלו את השערים בפני מבקשי מקלט ותיכנסו למצב חירום." השיב המפקד וראש העיר לא רצה לפעול כך.
הוא הניד בראשו לשלילה מתוך הנחה שאולי הוא יצליח להרוויח מעט זמן עבור מבקשי המקלט ובכך ימנע מהחיילים לתפוס אותם.
"אני לא אוכל לאפשר זאת, התושבים ייכנסו לפאניקה וכולם יבואו אליי בטענות. אני לא רוצה לאכזב את התושבים שלי או לפגוע בהם." הוא התעקש ועמד על דעתו אך בתגובה לכך מפקד הלגיון שמולו רק איבד את קור הרוח שלו וכעת שלף את חרבו והפנה אותה כלפי ראש העיר שהביט בו בהלם מוחלט.
"מה אתה עושה?!"
"אני רציני לגמרי! התושבים של העיר שלך לא מעניינים אותי ובטח שאתה לא מעניין אותי…
טובת האימפריה היא הדבר היחיד שמעניין אותי.
הפושעים האלו צריכים להגיע אל הקתדרלה השחורה, מתים או חיים, וזה מה שיקרה!
מי שלא ישתף איתי פעולה או ינסה לעזור לפושעים ימות, אנחנו נשרוף את כל העיר שלכם אם זה מה שיידרש!" צעק המפקד בזעם וראש העיר הבין כי המצב עשוי להיות רע מאוד מבחינתו אם הוא יסרב.
לשם כך הוא חשב כי עליו לנסות לעשות מניפולציה על מנת להציל את מבקשי המקלט מגורל אכזרי.
"אני מסכים לכך, אני מצטער שפקפקתי בסמכות האימפריה." הוא אמר לבסוף, המפקד חייך ברשעות והנהן בראשו.
הוא הושיט לראש העיר את ידו ובסופו של דבר שניהם לחצו ידיים והחיילים עזבו את העיר והלכו לארגן את הפלוגות שיהיו אחראיות לפטרולים המקומיים.

בסופו של דבר הצליחו מיירין וחבריה לצאת מיער הקריסטלים וכעת הם הגיעו אל צומת הדרכים שהובילה אל פרברי העיר וואנדיל.
"מה נעשה עכשיו? הם בוודאי יחזרו וינסו לרדוף אותנו שוב." אמרה המלכה בדאגה אך הגנרל דריס ניסה לשמור על קור רוח ומיהר לנסות ולהרגיע אותה.
"אנחנו ניכנס אל וואנדיל ונבקש מקלט.
העיר ממש קרובה לכאן, אין צורך לדאוג." הוא אמר, כולם הסכימו איתו והתכוננו להמשיך ללכת הלאה אלא שלפתע הם הבחינו בפרש שהתקדם לעברם.
כולם התכוננו לשלוף את כלי הנשק שלהם אלא שהגנרל דריס הבחין כי אותו פרש לא היה חמוש וכי הוא נשא עמו את דגל העיר וואנדיל – דגל כתום שבמרכזו היה ינשוף שחור.
"חכו רגע, הוא אינו רוצה להילחם או להזיק לנו…" אמר הגנרל וניגש אל הפרש שבלם את סוסו וכעת ירד מגבו.
"האם אתם מבקשי המקלט שאמורים היו להגיע אל העיר שלנו?" שאל אותו פרש, מי שהיה גבר רזה ובעל שיער שחור וקצר.
"אנו אכן מבקשי מקלט, איך אתה יודע על כך?" תהה הגנרל דריס, מתחיל לחשוד שדבר מה אינו כשורה.
אלא שאותו פרש מיהר להרגיע אותו ולהסביר את הסיטואציה שבה הם נמצאים.
"אני לא יכול להגיד לכם עכשיו.
אני רוצה שתבואו איתי מהר, לפני שחיילי הלגיון יגלו שאנו מנסים לעזור לכם." הוא ענה, הגנרל דריס הביט לעבר חברי המשלחת וכעת סימן להם להתקרב ולהמשיך ללכת.
הפרש עלה על גב הסוס שלו וכעת הוביל את כולם לכיוון אחר מזה שבו הם תכננו ללכת.
לאחר מספר שעות של הליכה הם הגיעו אל חורשה שבמרכזה היה ממוקם מעין מחנה צבאי נטוש שבכניסה אליו נראה דגל איחוד העורב הצהוב שהיה קרוע ושחוק אך עדיין ניתן היה לזהות את אותו סמל מפורסם כאשר הרקע השחור והציפור הצהובה שבמרכזו בלטו היטב.
"אתה רוצה להגיד לי שאתה מתומכי האיחוד?" שאל הגנרל דריס בהתרגשות, הפרש הנהן בראשו וכעת סימן לכולם להיכנס פנימה אל תוך שטחי המחנה.
"לא רק שאני תומך באיחוד, אני גם אפשרתי לכם ללון כאן ובניתי את המקום הזה מחדש במיוחד עבור הרגע שבו תחזרו ותצאו מן המחתרת.
ראש העיר שלנו מוכן לסכן הכל על מנת שהמאבק נגד האימפריה יישא תוצאות, כולנו סובלים ממשטר האימה שהם מנהלים." הסביר הפרש.
לאחר שיחה קצרה שבמהלכה הציג הגנרל דריס את המלכה ואת מיירין ואנדיריל בפניו הוא עזב ונפרד מכולם לשלום, מותיר אותם לחכות במקום המקלט הזה עד שיגיע מסר חדש בנוגע להמשך ההתנהלות מסביב.

במשך מספר ימים לנו מיירין וחבורתה במחנה הצבאי שהיה שייך לאיחוד ולפחות לרגע אחד הם יכולים היו לנוח מהבריחה שלהם מפני לגיונות האימפריה הטאליאנית.

באותו בוקר קר הגיעו מספר פרשים אל המחנה הצבאי הנטוש ובעקבות הרעש שהם חוללו מיירין התעוררה משנתה ויצאה מתוך חדרה לאחר שהיא התלבשה ולקחה עמה את החרב שלה.
בעודה מתגנבת בזהירות אל מחוץ למבנה העץ הבחינה הנערה הצעירה כי הפרשים האלו היו לא אחרים מאשר שליחים של האימפריה הטאליאנית שתקעו בחצוצרות שלהם שוב ושוב.
"לעזאזל…" היא לחשה והתכוננה לחזור אחורה על מנת להעיר את כל חבריה אלא שלפתע היא שמעה קולות נביחה עוצמתיים וכאשר היא הסתובבה היא הבחינה בקבוצה גדולה של גששים וחיילים אשר הובלו בידי כלבי ציד.
בסופו של דבר הכלבים הצליחו להריח את מיירין והובילו את קבוצת החיילים אל בניין המגורים.
"הסגירי את עצמך ותמנעי טבח, בת המלאכים!" צעק אחד הגששים וכעת מיירין נאלצה להחליט מה יותר חשוב לה – האם היא תרצה להציל את חבריה בכך שהיא תסגיר את עצמה או שהיא תרצה להילחם במאבק חסר סיכוי נגד כוחות האימפריה החזקים עד מאוד.

באותו הזמן שמעו שאר חברי המשלחת את נביחות הכלבים והתעוררו בבהלה, כולם יצאו החוצה והבחינו בחיילי האימפריה שהובלו על ידי פלוגת הגששים.
"חכו כאן…" אמר הגנרל דריס והתקרב אל עבר חילות האויב.
בעודו מתקדם הוא הבחין במיירין שהסתתרה מאחורי אחד המבנים ונגע בה בעדינות, היא הביטה בו בחשש.
"הם יודעים שאני כאן, הכלבים הריחו אותי.
עכשיו עליי להחליט אם אני רוצה להסגיר את עצמי ולהניח לכם לחיות או להסתכן בטבח המוני שייגרם באשמתי." אמרה הנערה הצעירה, אך הגנרל דריס ניסה לשמור על קור רוח ולהרגיע אותה ולכן חשב על תוכנית פעולה.
"תוכלי להשתמש בכוחות שלך בשביל ליצור הסחה ולאפשר לנו לברוח…" הוא אמר.
מיירין לא ידעה אם זה יעבוד אך כעת היא נזכרה בדבריו של הנביא פרדון שהזכיר כי כוחותיה מתפרצים בעת סכנה, היא חשבה שהיא תוכל לנסות לעשות משהו.
בסופו של דבר היא החליטה לצאת אל עבר החיילים וכעת הגנרל דריס הצטרף אליה על מנת לנסות ולהגן עליה במידה ומשהו ישתבש.
לאור המראה הזה נעצרו הגששים ואחזו בכלביהם, צוחקים ברשעות לאור הסיכון הגדול שאויביהם לקחו בעצם ביצוע המהלך הזה.
"ובכן, אתם באים אלינו, כמה נחמד מצידכם.
עכשיו רק תניח לנערה להסגיר את עצמה ואני אחוס על חייכם." אמר מנהיג פלוגת הגששים.
כעת הוא צעד לעברה של מיירין כאשר הוא מושך בשרשרת הפלדה של כלבו שנהם בחמת זעם והתכונן להסתער על הנערה הצעירה ולקרוע אותה לגזרים.
"אל תעשי דבר…" אמר הגנרל דריס ומיירין הנהנה בראשה, מאפשרת לגשש להתקרב אליה.
בסופו של דבר הוא הניח עליה את ידו ואחז בה בעוצמה, מנסה לקחת אותה איתו.
"למה את לא מתקדמת?" שאל הגשש בחוסר סבלנות אך מיירין סירבה לענות לו והמשיכה לעמוד במקומה.
"אם את לא תתקדמי ניאלץ לקחת אותך בכוח…" הוא הוסיף ושוב הנערה הצעירה התעלמה מדבריו ולא עשתה שום דבר מלבד לעמוד במקומה.
מיד באותו הרגע הגשש הורה לכלבו לנשוך את מיירין על מנת שהיא תתקדם אלא שהוא לא ידע כי היא למעשה תכננה את כל המהלך הזה מראש.
ברגע שהכלב היה במרחק של סנטימטרים בודדים ממנה היא עצמה את עיניה והרגישה כיצד האש הכחולה שוב משתלטת על גופה.
הכלב כבר התכונן לנשוך אותה אלא שבאורח פלא היא השתגרה במהירות ודקרה את בעל החיים שמולה דרך פיו, מיד הוא צנח מת על הקרקע שהתמלאה בדם.
"חתיכת כלבה בזויה, את תשלמי על זה! חסלו אותה!" צעק מפקד הגששים אלא שלפני שהוא הספיק לשלוף את הגרזן שלו מיירין ערפה את ראשו וזרקה אותו לעבר החיילים שכעת נזכרו בזוועות שהתחוללו ביערות הקריסטלים ונחרדו עד מאוד.
"אני אלך להוציא את כולם מכאן!" קרא הגנרל דריס ומיהר לעבר בנייני המגורים, מותיר את מיירין להילחם בחיילים ולהרוויח זמן עבורו ועבור שאר חברי המשלחת.
"אחריו!" קרא אחד החיילים ומיד הפרשים רכבו בעקבות הגנרל דריס.
מיירין הבינה כי עליה למנוע מהם לפגוע בבני משפחתה ובחבריה ולכן היא ברחה משאר החיילים ורדפה אחרי הפרשים.
כעת הגששים שחררו את כלבי הציד שרדפו אחרי מיירין אך הם לא הצליחו לעמוד בקצב שלה.
לפני שהם הספיקו להגיע אליה היא הרגה את הפרשים שרדפו אחרי דריס ואפשרה לו להגיע אל בניין המגורים ולצאת יחד עם שאר חברי המשלחת.
בינתיים הכלבים קפצו על מיירין.
היא הרגה רבים מהם אך בסופו של דבר כלב אחד הצליח לנשוך את כתפה.
הנערה הצעירה צרחה בכאב וניסתה להיאבק בכלב אלא שלפני שהיא הספיקה להדוף אותו כלב נוסף נשך אותה והפעם ברגל.
היא צעקה בשנית וכעת כרעה על ברכיה, מרגישה את כוחה הולך ונעלם כאשר הכלבים נושכים אותה וקורעים את בשרה.
היא כבר דמיינה את מותה והבינה כי זמנה בחיים תם, אלא שלפתע היא הבחינה כי הכלבים חוזרים לכיוון בעליהם ומותירים אותה לשכב גוססת על הקרקע כאשר שלולית של דם מקיפה את גופה וכאשר בגדיה ספוגים באותו נוזל אדום.
"קחו אותה, הקרדינלית רוצה שהיא תהיה בחיים. ובקשר לאחרים, רדפו אחריהם ותתפסו אותם." הורו החיילים ואחד מהם ניגש אל מיירין והרים אותה על כתפו.
הנערה הצעירה ניסתה להיאבק אך כוחה כבר נגמר לחלוטין בעקבות הפציעות הקשות שהיא חוותה.
היא כבר לא הצליחה להניע את איבריה כתוצאה מהכאב העז והיא שלחה מבט אחרון לעברה של אמה שזעקה בכאב ובכתה כאשר הגנרל דריס אוחז בה ומשדל אותה להמשיך ללכת.
"אני מצטערת, אני נכשלתי…" היא לחשה ודמעות נקוו בעיניה.
החייל לקח אותה הרחק משם עד אשר הם הגיעו אל מרכבה שחיכתה מחוץ לחורשה ושם מיירין נקשרה בשרשרת למושב ומהר מאוד נסעה משם יחד עם החיילים.
בעודה מביטה מהחלון היא הבחינה כי העיר וואנדיל בוערת.
היא השפילה את מבטה ובכתה בשקט, מבינה שאנשים רבים ישלמו בחייהם רק בגלל שהיא לא הצליחה לגבור על צבא האימפריה.
היא התחרטה על כך שהדברים האיומים האלו קרו, היא רצתה שכל זה יימנע. לו היא רק הייתה מסגירה את עצמה ולא נאבקת.


תגיות: ,
Master of Puppets 86
רציתי להוסיף:
חשוב לי להגיד שההערות מתקבלות בהבנה גם אם אני לא מסכים איתן, חשוב לשמוע גם אותן בשביל להבין שתמיד יש מקום לשיפור וששום דבר לא מושלם (לפחות לא בתחילת הדרך). בנוסף על כך הסיפור הזה נכתב בשביל הכיף ולא בצורה מקצועית, אולי בעתיד הוא יהיה יותר טוב ואולי אני בכלל אכתוב סיפורים אחרים, מי יודע.
השמש השחורה עולה – פרק 4
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים
Facebook Twitter Google Email

תגובות (0)


הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
עליך להתחבר בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך

סיפורים אחרונים
/ 0
מחבר:
תאריך: 20/02/2018
ז'אנר: שירים
התרגלתי 0
מחבר:
תאריך: 20/02/2018
ז'אנר: סיפורים קצרים
אתר סיפורים מאפשר לך לפרסם את סיפוריך חינם, לקרוא סיפורים של אחרים ולקחת חלק בקהילת המחברים הגדולה של האתר. מטרתנו היא ליצור קהילה משתפת, יצירתית ופוריה של כתיבת סיפורים ואנו מזמינים אותך להצטרף אלינו.
אנו מאמינים בסיפורים מקוריים ובתוכן איכותי. שמור על כתיבה נקייה, רהוטה וללא תוכן פוגעני. אנו מקווים שתהנה באתר הן כקורא והן ככותב. כתיבה וקריאה מהנה!
שתף סיפור עכשיו!