טרובדור פרק 1: הלאוטה מנגנת

זאתי סדרה חדשה לגמרי שעבדתי אליה הרבה מאוד זמן. הרבה שעות מחקר על ימי הביניים.
אני מבקש שתכבדו את זה D: ואם יש לי חוסר דיוק אז תגידו. תהינו :) ובבקשה תגיבו.


בעירה קטנה,
מעבר לפינה
חי לו אדם
אדם שונה אדם מיוחד
שכמוהו אין לו אחד
תהילתו הוא כמו האש מכה במים
שיריו כנץ הדואה בשמיים
סכינו נתונה בכישוף
ובחלילו מתחולל מנגינה. הסיפור שלנו מתחיל בגיליו הצעירים.
כאשר היה נער בין הנערים.
פרק 1: הלאוטה מנגנת
"הא הא הא" הצטחק ג'ייק ידו דפקה על שולחן העץ הכבד כאשר בירה נשפכת מפח המתכת שלו, השולחן כמעט נשר תחת צחוקם של כ חמישה נערים אבירים. בראש השולחן עמד סיון ((seven "כן כן, ואז הוא הפיל את החרב האגדית לתוך הבור הזה!" האבירים הצטחקו עוד יותר. צחוקם רעם מקול של עשרה חלילים. "אין כמוך סיון, לא צחקתי ככה מאז שאשתי גלתה שתרנגולות אכלו לה את גידוליה" אמר ג'ייק, "זה גם סיפור כהלכה!" הוסיף קייל. האבירים היו לבושים בשריון לוחות ברזל. בעל חריתות על החזה, שריון שרשראות מילה את החלקים ששריון הלוחות לא כיסא. חרבות היו כקשורות לחגוריהם. קשתם וחצם היו מושלכים בפינה. האבירים והטרובדור ישבו במסעדת העכברוש המזמר. קירותיה עשויים מאבן שספגה את צבע השיכר. כיסאות ושולחנות היו מלאים בגברים ונשים, מכשפים ומכשפות. הרפתקנים, גנבים, נגנים, מספרי מעשיות... "היי סיון, אולי תשיר לנו שיר? השיכר הזה עושה לי חשק למזמור קצרצר. אולי תשיר את "יליד הדרקון?"" סיון צחק. "הרפתקאות הא? יליד הדרקון זה יהיה!" סיון הוציא את כלי נגינתו מקופסת עור. לאוטה הייתה כלי נגינה מיתרי, 8 מיתרים חוברו לחתיכת עץ מלוטשת. דרייק, האביר השלישי. צלצל בכוס הפח שלו בעזרת כפית. "הקשיבו נא!!! חברינו כאן הינו מאחל לשיר שיר" סיון הודה לדרייק. הוא ישב על הבר ותפס כיסא כדי שייצב את רגלו. ההמון הקשיב, סיון כיוון את לאוטו. "אובכן אובכן? לא נשער פיקחים מספיק כדי לשמוע כיוונים!!" צעק ג'ייק וצחק. "זה הולך משהו כמו זה רבותיי וגיברותיי..."
אי שם בעמקים
מעבר לעצים הגדולים
חיי לו יליד הדרקונים
חרבו נוטפת דם נשמה.
שריונו הזוהר בממלכה
רגליו אינם נשמעים
פגז אש מתפקע בנשמתו
איש לא יוכל להביסו
"חוץ ממני אולי?!" צעק דרייק "אתה רוצה לשמוע את השיר או לא?" אמר סיון, דרייק גיהק ויישב
הוא בא הוא בא תוציאו את הילדים!!!
הנא הוא בא יליד הדרקונים
מכל פגע אותנו יוציא
את כל הרשע הוא מוציא.
"כן!, זהו שיר משובח" צחק שתיין הכפר ונפל מכיסאו. הפונדק צחק. סיון חייך. הוא לא ידע שהשליח שנכנס זה הרגע דרך דלת העץ עמד לשנות את חייו