משחקי השמדה- פרק 4

מחבר:
תאריך: 14/11/2017
57 צפיות
ז'אנר: סיפורי פנטזיה
0 תגובות
זמן קריאה משוער: 8 דקות

כארסון

קרלוס, השומר הראשי בכלא הקרח של קורוות'ר, צעד במסדרונות הכלא, כדי לראות את האסיר היחיד שלו, שמו כארסון. הקירות היו עשויים מקרח טהור, מוגנים בלחש מפני הלפידים שהיו תלויים עליהם.
מי שהיה מגיע לכלא הקרח של קורוות'ר היה נעצר להביט בפלא הזה, אבל קרלוס כבר התרגל לרקע הזה, והוא לא עניין אותו כבר במידה מיוחדת כמו פעם.
קרלוס הגיע ללב כלא הקרח. הוא פנה ימינה,
והגיע אל התא המאובטח. בתוכו, שכב אסיר, גדל ממדים ושרירי. אפילו הוא לא היה יכול לפרוץ את הסורגים המיוחדים של התא.
"מה עשיתי שמזכה אותי בפגישה עם הסוהר?" שאל האסיר בקול ממורמר.
"אני צריך לדבר איתך" אמר קרלוס. "פקודה מהמלך"
האסיר לא שאל שאלות. הוא הנהן.
לא שהיו לו הרבה ברירות.
קרלוס פתח את דלת התא ונכנס.
"אני צריך לשאול אותך מספר שאלות כארסון" אמר קרלוס.
"מי אני שאסרב לפקודה מהמלך?" שאל כארסון האסיר. "שאל אותי". אמר.
"הדרקונים חזרו לעולם" אמר קרלוס.
חיוך התפשט על פניו של כארסון. "כן, הם חזרו" הוא אמר, בנימה של שמחה קלה.
"אתה יודע אם זה אומר שגם שליטי הדרקונים חזרו?" שאל קרלוס, מבט מאיים על פניו.
"אני כלוא פה, אין לי דרך לדעת אם הם חזרו" החיוך נמחק מפניו של כארסון. "למה אתה שואל דווקא אותי?" הוא שאל.
"כי היית איתם פעם" אמר קרלוס, רציני.
"הייתי. פעם. כבר נענשתי על זה, נכלאתי כאן לעולמי עד." אמר כארסון. "אני כבר לא חלק מהם. אני לא מעודכן"
"אתה רוצה שנשחרר אותך?" שאל קרלוס.
כארסון גיחך. "אל תצחיק אותי. אתה הסוהר,
אתה יודע שיש רק חוק אחד והוא לא לשחרר
אסיר אף פעם" הוא אמר.
"פקודה מהמלך." אמר קרלוס. "אם תבחר לעזור לנו למצוא אותם, נשחרר אותך, ואל תחשוב לברוח לנו" הוא אמר.
"אני צריך לחשוב על זה." אמר כארסון. "תן לי עד מחר"
"מחר בבוקר" אמר קרלוס. "ויש לך תשובה".
לפני שהספיק קרלוס לסגור את דלת התא, זינק כארסון על קרלוס, הפילו על הרצפה וברח…

"האסיר בורח!" צרח קרלוס. כל הסוהרים יצאו מהכלא אל תוך היער הקפוא, בחיפוש אחר כארסון.
"מהר!" צעק קרלוס. "כל רגע שאנחנו מבזבזים הוא רגע שבו כארסון מתרחק ממנו יותר" הוא אמר.
מדרון תלול. הם הגיעו למדרון תלול.
עקבותיו של כארסון נראו במורד המדרון הקפוא. הסוהרים ירדו אחד אחרי השני במדרון.
הירח הסתתר מאחורי העצים העבותים של היער הקפוא. הסוהרים הכירו כל מסלול ומסלול ביער הזה.
הם הגיעו להתפצלות שבילים. עקבות נראו במסלול ימינה. אך גם במסלול שמאלה.
הסוהרים התפצלו. קרלוס פנה ימינה. הוא הרגיש
שכארסון קרוב אליהם. קרוב מאוד.

כארסון פילס את דרכו בשלג, שהיקשה עליו להתקדם. דממה. ביער הקפוא הייתה אווירה של מוות. אפילו ציפור לא תחייה שם.
דממת מוות. רעש נשמע לפני כארסון. "מי שם?" שאל כארסון בלחץ. "התגלה מיד!"
לפידים נדלקו בחשיכה. לא היו שם הרבה אנשים. שלושה או ארבעה לכל היותר. "הזדהה!" פקד כארסון.
"מי אתה שתיתן לי פקודות?" קול מקפיא דם נשמע מתוך היער.
"אני כארסון"
"אחד משליטי הדרקונים?" שאל האיש בחשיכה.
"הייתי אחד משליטי הדרקונים" אמר כארסון. "מה אתה רוצה ממני?" הוא שאל.
"אני צריך שתעזור לי" אמר האיש ביער.
"למה שאני אעזור לך?" שאל כארסון. "אני אפילו לא יודע מה שמך!" הוא אמר.
כארסון הרגיש מתכת שנסגרת על ידיו. אזיקים. הם תפסו אותו. קרלוס החל למשוך את כארסון אחורה. "באמת חשבת שתוכל לברוח לנו?" הוא שאל.
"אני עוד אצליח" מלמל כארסון, שלא הוריד את מבטו מהאיש בחשיכה, שלא הוריד את מבטו מכארסון…

כאשר השמש שקעה, הגיעו סוף כל סוף אל הכלא
מחדש. כארסון נזרק אל התא שלו.
"תזכור" אמר קרלוס. "מחר בבוקר, אתה נותן לי תשובה" הוא אמר.
"אתה נותן לי הזדמנות שנייה?" שאל כארסון.
"חד – פעמי" אמר קרלוס. "מחר בבוקר"

כארסון נרדם…
בחלומו, ראה אותו רוכב על דרקון ירוק. הדרקון שלו. לידו כל שאר הדרקונים: האדום, הכחול, הלבן והשחור, ועליהם רוכבים כל שאר שליטי הדרקונים.
הם עפו מעיר לעיר, משחיתים כל דבר שקיים בעיר, וכל אחד שקיים בעיר. אבל אז, הוא ראה שהוא נכלא בכלא, וחבריו, לא מצילים אותו.
זעם התפשט בכארסון.
הוא חייב לנקום בהם…
כארסון התעורר.
ואז, הוא ידע בדיוק, איך הוא ינקום בהם. "קרלוס!" צעק כארסון. "קרלוס!" צעק שוב.
"מה אתה רוצה?" שאל קרלוס.
"אני חשבתי על זה" אמר כארסון. "אני אמצא אתכם את שליטי הדרקונים" הוא אמר.
חיוך התפשט על פניו של קרלוס. הוא פתח את התא.
כארסון, ידע שהוא הולך לגרום לשליטי הדרקונים צער רב, על כך שנטשו אותו…

* * *
הפלוגה המלכותית הייתה מוכנה להפלגה.
הם עברו על פני יערות שלמים וערבות מושלגות, כאשר הגיעו סוף כל סוף למערה, שראשה, בצורת דרקון.
הם נכנסו פנימה. המקום היה שומם. הכל היה שרוף. כאילו דרקונים הרסו שם את הכל. היה שם שלד.
אין ספק, שהיו שם דרקונים.
"אנחנו נכשלנו" אמר קרלוס. "לא נצליח לתפוס אותם. בוא כארסון. נחזיר אותך לכלא!" הוא אמר.
"הבטחת שתשחרר אותי" אמר כארסון.
"אופס" אמר קרלוס.
כעבור מספר שעות, כארסון כבר היה בתא.
מיואש, הוא נשכב על הרצפות הקרות של תאו, יודע שאף אחד לא יחלצו.
למחרת בבוקר, הקיר הרחוק בתא, נשרף, ונמס, וכעבור דקה היה נראה כאילו מעולם לא התקיים. בלתזאר, רכוב על דרקונו, נכנס לתא. "בוא" הוא אמר.
כארסון מיהר.
עורב נחת על כתפו של בלתזאר ולחש לו דבר- מה באוזן…


דרג את הסיפור
Facebook Twitter Google Email

תגובות (0)


הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
עליך להתחבר בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך

סיפורים אחרונים
פשוט כלום 0
מחבר:
תאריך: 20/11/2017
ז'אנר: סיפורי חיים
בתוך 0
מחבר:
תאריך: 20/11/2017
ז'אנר: שירים
אתר סיפורים מאפשר לך לפרסם את סיפוריך חינם, לקרוא סיפורים של אחרים ולקחת חלק בקהילת המחברים הגדולה של האתר. מטרתנו היא ליצור קהילה משתפת, יצירתית ופוריה של כתיבת סיפורים ואנו מזמינים אותך להצטרף אלינו.
אנו מאמינים בסיפורים מקוריים ובתוכן איכותי. שמור על כתיבה נקייה, רהוטה וללא תוכן פוגעני. אנו מקווים שתהנה באתר הן כקורא והן ככותב. כתיבה וקריאה מהנה!
שתף סיפור עכשיו!