מחנה המסתורין-פרק 6 ו-7

-+צעדנו, וצעדנו, והמשכנו, והמשכנו... אבל לא הגענו עדיין לשום יעד. אך בדיוק כאשר התחלתי לומר: "אולי נשאל מישהו על המלכה?" מאיה הכריזה כי היא רואה איש גדול ומוזר באופק. לא ידעתי מה לעשות, עד שאני ומאיה החלטנו שאנחנו נגשות אל האיש המוזר, ומבררות פרטים. ככל שהתקרבנו, הצל הגדול והשחור התבהר ויכולנו לראות דמות גדולה ושמנמנה, עם זקן ארוך מאוד משתרע לאורך הסלע שעליו עמדה. לדמות היו גבות עבוד מאוד ועיניים זועפות. "מאיה!" לחשתי. "מה? מה קרה?" לחשה גם היא. "נדמה לי שזה... זה... ג.... גוב.... גובללל.... גובלין!" מלמלתי. "אני מפחדת, לילך. ואולי זה בכלל טרול? יש גם טרולים טובים, לא?" שאלה. "יכול להיות, בואי נתקרב אליו..." "בסדר." אמרה, והחלנו מתקרבות לעברו עוד ועוד. מידי פעם עצרנו ליד עץ רחב, או שיח גדול וסבוך כדי להתחבא. לפתע, נראה שהטרול הבחין בנו. מיד יצאנו ממחבואנו, והחלתי ממלמלת ומספרת למאיה שלפי הסרטים כדי לעבור טרול, או כדי לקבל ממנו מידע כלשהו צריך לפתור חידה קשה מאוד. וזה באמת היה נכון, כי לטרול היו הרבה חידות, או כך לפחות הוא סיפר. החלנו בשיחה: "שלום. אנחנו לילך ומאיה, ויש לנו כמה שאלות." אמרנו. "אין-בעיות! אבל אם תרצו תשובות, תצטרכו לענות על החידות, חידות, חידות, חידות..." היה לו קול עליז, ורוגז ביחד, אפשר לומר, גם, אולי צווחני מקצת. הוא החל מקפץ, ומשתובב לו, מראה לנו גלגולים, סלטות, וגלגלונים באוויר וגם עמידת ידיים על יד אחת. "בסדר." אמרנו. "חוד לנו חידה, בבקשה." "אין שום ב-ע-י-ו-ת-!" קרא, והחל בחידה: "אם משהו נרטב, אך סביבו רק מים, האם הוא באמת רטוב?" שאל במבט החלטי. "וואו, מאיה, זו חידה קשה..." לחשתי. "את צודקת. איך נפתור אותה...? טוב, בואי נחשוב... אם חפץ נרטב, למשל, אמ... הינה, הצמיד שלי, והוא כולו בתוך המים וגם כל האיזור שסביבו, למשל, הנהר שכאן," הצביעה, "האם הוא באמת רטוב?" "המממ..." חשבתי. "אולי זו שאלה יחסית, כלומר, אם משהו נרטב, אך כל האיזור סביבו מלא במים גם-כן, אז המילה 'רטוב' ביחס למשהו אחר..." "אז הוא לא באמת רטוב!" קראנו שתינו יחדיו. "יפה!" אמר הטרול. ומהי שאלתכן אליי?" שאל בהערצה. "טוב. מה ידוע לך על המלכם והיכן נמצא ארמונה? איך מגיעים אליו?" "תראו..." אמר. "אף אחד לא באמת יכול לדעת..." מלמל. "מה זאת אומרת 'אף אחד לא יכול באמת לדעת'? מישהו חייב לדעת!" קראתי. "לא, זה לא נכון, אתן פשוט לא מבינות... אתן צריכות למצוא פתחים מיוחדים, או יותר נכון, אורקלים, שיעבירו אתכם לשם. אבל האורקלים בארצנו לא מיועדים לשימוש קבוע, הם פשוט... פשוט..." "פשוט מה?!" שאלנו אני ומאיה כאיש אחד. "הפ פשוט צצים להם! אבל בקשר למלכה עצמה, אני יכול לומר לכם רק שהיא מרושעת. אפילו במהנדסי הארמון שלה היא מתעללת!" אמר בעצב. לא חשבתי שהדקדמנו הרבה, וכמובן שאמרתי זאת, אבל מאיה רק הסבירה לי שלפחות אנחנו יודעות שצריך לחפש אורקלים. המשכנו ללכת, ורק הודנו לטרול על עזרתו. אחרי כמה מטרים, אני ומאיה החלקנו לתוך בור עמוק מאוד, שזהר בתכלת. פשוט המשכנו, והמשכנו ליפול, עד שראיתי כמו מעין, אממ... מסכים מוזרים שכאלו, שבהם ראינו כל מיני זמנים. במסך אחד אפילו ראינו את עצמנו ברגע המפגש עם הטרול! שמתי לב שריחפנו באוויר למשך כמה שניות, ואז... לא ממש היה ברור מה קרה. רק הבנתי דבר אחד: אנחנו תקועות בתוך אורקל!