סטלה - פרק 6:

פרק 6:
סטלה התיישבה במהירות ופקחה את עיניה, היא נשמה נשימות קצרות ושטוחות והניחה יד על חזה כדי להרגיע את עצמה. היא הביטה סביבה, היא הייתה בבית שלה, בחדרה.
"איך, לעזאזל, הגעתי...?" היא שפשפה את ראשה והייתה בטוחה שמשהו קרה אבל הרגישה שהפיסה הזאת חסרה לה. כאילו מישהו... מחק את הזיכרון הזה.
לרגע אחד היא לא הצליחה לנשום ושאלה את עצמה האם ג'ייק המעצבן ההוא יכול להיות ערפד.
לא, היא הבטיחה לעצמה, היית יודעת את זה, הוא לא ערפד.
סטלה בחנה שוב את החדר וקמה מהמיטה. איך היא הגיעה לפה? היא הייתה יכולה להישבע שהיא הייתה... הייתה... איפה היא הייתה אתמול?
היא עצמה עיניים בחוזקה וחשקה את שיניה. היא הייתה איפשהו אתמול והיא לא מצליחה להיזכר. למה?
היא דמיינה את אימה קוראת לה למטבח ומודיעה שהיא עוד תאחר לבית הספר, סטלה התגעגע אל החיים הישנים שלה. היא נאנחה ולבשה חולצת טריקו כחולה וקפוצ'ון כחול כהה שהיה גדול מהמידה שלה. היא לבשה ג'ינס שחורים ודחפה לתוך התיק שלה מחברת וספר ויצאה מהחדר שלה למטבח.
הבית שסטלה שכרה היה דירה קטנה של שלושה חדרים: חדר שינה, מטבח וסלון וחדר נוסף ריק, בחדר הזה היו תמונות, מזכרות מהחיים הקודמים שלה. היא לא נכנסה לחדר ההוא מאז ששכרה את הדירה הקטנה.
היא הביטה בכיור המלא כלים ואמרה לעצמה שתשטוף אותם אחר כך, היא הוציאה פרוסת לחם ומרחה אותה בחמאה ואז מיד נאנחה. היא לא אוכלת מאכלים של בני אדם.
היא הוציאה מהמזווה בקבוק דם ושתתה אותו בלגימה אחת, היא הכניסה עוד בקבוקון לתיק שלה והביטה בכלים המלוכלכים.
כשאתה ערפד אתה חייב להעמיד פנים כלפי חוץ שאתה עדיין מתנהג כמו בן אדם אחרת אנשים מתחילים לחשוד בך. זה קרה לסטלה בפעם הראשונה אחרי שעזבה את הבית, השכנים שמו לב למשהו מוזר בדירה ששכרה ולעובדה שהיא לא הביאה אוכל הביתה, השכנים לא יכלו לשמור על המחשבות שלהם לעצמם וקראו למשטרה ולרשויות. סטלה נאלצה לעזוב את הבית שלה קצת לפני שהמשטרה כבר דפקה על הדלת.
היא הביטה עוד פעם אחת סביבה ורצתה לפרוץ בבכי. הלוואי שהייתה יכולה לחזור לרגע שבו ג'ייק נשך אותה, הדפוק הקודם לא הטמבל החדש, היא עדיין לא האמינה איך הגורל מתאכזר אליה ושולח לה חבר שהשם שלו זהה למי שהפך אותה למה שהיא היום.
רגע, חבר?! ממתי ג'ייק החדש הוא חבר שלה?
סטלה ניערה את ראשה והצטערה שהמחשבה עברה לה בראש. היא תלתה את התיק שלה על כתפה ויצאה מהבית, נועלת את הדלת מאחוריה.