פרק 20-כעבור 5 שנים..הסוף:)

מחבר:
תאריך: 13/11/2017
31 צפיות
ז'אנר: סיפורי פנטזיה
0 תגובות
זמן קריאה משוער: 6 דקות

כעבור חמש שנים:

ליבות ליבי מאיצות מרגע לרגע, הפחד משתק ואני לא יודעת אם אני מסוגלת לעשות את הצעד הזה, זהו צעד משמעותי ואני בדילמות. מוחי וראשי מסוחרר. ביטני מתהפכת ואני שוקלת אם לחזור שוב למקום שהפך להיות הבית השני שלי, האסלה ולשוב להקיא בו.

אני לא יודעת אם אני מסוגלת לכך ואני שוקלת להספיק ולמנוע זאת ממנו. 'אני חייבת לומר לו' קול המצפון שלי זעק מתוך תוכי וידעתי שאם לא אומר לו ואסתיר זאת ממנו, קול המצפון שלי יתנקם בי ואני לא אוכל לחיות עם עצמי.

עד שסוף סוף יוצא משהו חיובי בחיים שלי, אני מעדיפה שהוא יהיה שלילי. שלא נשמח ושנדע שיהיה עוד הזדמנויות כאלה ואחרות בחיים אבל לא. מרפי רצה שבדיוק בזמן הזה אני אקבל את הבשורה החיובית ועכשיו מרפי נותן לי להתמודד עם ההשלכות האלה בעצמי.

נשמתי נשימה עמוקה ויצאתי בשניה, גופו ניצב איתן, מחכה לבשורתי אך פשוט מסרתי לו אותה בידיים מבלי לומר מילה. גופו משותק ולסתו למטה.

"מה זה אומר שני הקווים הורודים האלה?" שאל בחוסר ניסיון ובלעתי את רוקי בכבדות, הוא הביט על תגובתי ועשה את אותו התנועה.

"זה שלילי?" שאל כלא סגור על עצמו והנדתי לשלילה, "זה חיובי?" שאל והינהנתי. אני מצפה לתגובת נגד או כל תגובה אבל השתיקה שלו עם פנים חסרות הבעה גורמות לי לרצות למות מאשר לדעת על מה הוא חושב.

הוא התקרב אלי, אוחז במקומו הטבעי בגופו, הלא הוא נקרא מותני והוא נשק ברכות ללחיי.

"אני מאושר שזה חיובי" אמר באמת וחייך חיוך מאושר, ניסיתי חייך גם אני חיוך כזה אך לא הייתי סגורה על עצמי. אני מאוד שמחה ונורא רציתי שזה יקרה, אבל עכשיו שזה קרה אני לא ממש סגורה על עצמי ואני לא יודעת מה להרגיש לגבי זה..

"זה משמח אותי, אני חושבת. אני לא יודעת מה להרגיש ואת האמת פחדתי מהתגובה שלך שלא יגעתי בעצמי איך להגיב לזה" דיברתי בצורה הכי פתוחה שיכולתי לומר והוא חייך חיוך מעודד.

" אני שמח וחיובי לגבי המצב, השאלה עכשיו היא מה את חושבת על כך ומה את רוצה שנעשה בקשר לזה?" הוא שאל אותי כאילו שההחלטה היא גורלית והיא מונחת בידיים שלי.

"אני רוצה, כל כך רוצה ואני לא מתכוונת לסגת מזה" אמרתי בנחישות וחיוך רחב עטף את שפתיו ועיניו צצו באושר. הוא תפס את גופי והניף אותי באויר.

"אני הולך להיות אבא. אני פשוט לא מאמין שאני הולך להיות אבא" קרא בתשואות ובקולות רמים וביקשתי ממנו להוריד אותי מהר, "אנחנו צריכים לספר זאת לאימי ולמשפחתי" הודעתי והוא הינהן במהירות.

הוא הוציא אותנו למסדרון החדרים ושיגר אותנו במהירות לתוך הבית מתוך רבי הבתים המוכרים שבהם אני שוכנת.

אימי הביטה בי מופתעת וכך גם רון ובת זוגתו החדשה כשבנם יושב על בירכיו של רון. פניהם הביאו הלם מוחלט בעוד שבת זוגתו של רון חייכה באושר.

"אתם לא מבינים? זה הולך להיות חגיגות השנה ואפילו המאה! זה מרגש ואני ממש שמחה בשבילכם, אני באמת מאחלת לכם כל טוב והצלחה ורק טוב בהמשך הדרך" אמרה בחיוך חם והודתי לה.

פינהם הקפואות התרחכו והם חיבקו אותי, כל אחד בתורו.

אני יודעת שלמרות שאבי ומוניק לא יחד נמצאים איתי על האדמה פיזית, אני יודעת שהם נמצאים מסביבי ודואגים לשלומי בכל זמן נתון ואני חייבת להם את חיי. אני יודעת שהם תמיד יהיו שם בשבילי ושהם מאושרים מבחירותי ומהמקום בו החלטתי שאני חיה.

הגעגוע אליהם עוטף אותי בכאב, בשברון לב אך עם שמחה. אני שמחה במקום שבו אני נמצאת ובחיים שלי לא חשבתי שאני אעבור את על מה שעברתי.

כל מה שעברתי במהלך השנים האחרונות הם דברים שאף אחד לא חשב עליהם, הדברים שקראו לי הם פשוט מחוץ לדימיון.
—————

סליחה על הזמן שלקח לי ואני כרגע אצא להפסקה קצרה עד שאוכל להסדיר את הסיפורים שלי:)


דרג את הסיפור
Facebook Twitter Google Email

תגובות (0)


הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
עליך להתחבר בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך

סיפורים אחרונים
פשוט כלום 0
מחבר:
תאריך: 20/11/2017
ז'אנר: סיפורי חיים
בתוך 0
מחבר:
תאריך: 20/11/2017
ז'אנר: שירים
אתר סיפורים מאפשר לך לפרסם את סיפוריך חינם, לקרוא סיפורים של אחרים ולקחת חלק בקהילת המחברים הגדולה של האתר. מטרתנו היא ליצור קהילה משתפת, יצירתית ופוריה של כתיבת סיפורים ואנו מזמינים אותך להצטרף אלינו.
אנו מאמינים בסיפורים מקוריים ובתוכן איכותי. שמור על כתיבה נקייה, רהוטה וללא תוכן פוגעני. אנו מקווים שתהנה באתר הן כקורא והן ככותב. כתיבה וקריאה מהנה!
שתף סיפור עכשיו!