<?xml version="1.0" encoding="utf-8"?>
<rss version="2.0">
<channel>
<title>Latest סיפורי פנטזיה Articles </title>
<link>http://www.tale.co.il/</link>
<description>Articles at סיפורים</description>
<language>en-us</language>
<item>
<title>החלום שלי</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%25d7%25d7-%25d7c%25d7%2595%25d7%259d-%25d7%25a9%25d7c%25d7%2599.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%25d7%25d7-%25d7c%25d7%2595%25d7%259d-%25d7%25a9%25d7c%25d7%2599.html</guid>
<pubDate>Thu, 12 Aug 2010 10:47:16 +0300</pubDate>
<description><![CDATA[ לפני 20 שנה, כשאהיתי בת 10, אמי אמרה לי ללכת לישון.<br />ובלילה חלמתי על נסיכה שהיה לה בטירה גדולה, יפה,עם המון משרתים רצים ונעים (זזים).<br />והסיפור מתחיל כך:מכשף כישף את הנסיכה  ואת כל הממלכה שכולם יהפכו לנמלים ושלחה אותנו לארץ הענקים.<br />אך נסיך יפה תואר על סוס לבן שמע זאת.<br />הוא ידע שבשביל הענקים הוא הנמלה ובישבילו הממלכה היא הנמלה.<br />הדרקו לארץ בענקים עבר הנסיך במצולות הים ולקח ממכשפת הים שלושה שיקויים:האחד שיקוי המגדיל אותך לענק השני:עושה אותך בריון וחזק יותר מענק השלישי:הופך אותך לקטן כמו נמלה וכל זה תמורת השער היפה שלו, הקול הרך והמתוק שלו,ואם הוא לא ינשק נסיכה בגודל שלו כלומר אם הוא יהיה ענק אז נסיכה ענקית אם בגודל נמלה אז נסיכה נמלית.<br />הנסיך עלה על היבשה ודהר עם סוסו לעבר ארץ הענקים.<br />כשהוא היגיעה לשם הוא שתה את שתי השיקויים: הופך לענק,והופך לחזק יותר מענק.<br />הוא הלך לממלכת הענקים ונילחם בענקים.<br />אחרי שהרג את כל הענקים הנסיך יפה התואר שתה את השיקוי המקטין לגודל נמלה. הנסיך רץ וחיפש שעות על גבי שעות את הנסיכה ולבסוף מצא אותה הוא נישק אותה והיא והוא וכל הממלכה חזרו להיות בגודל בני אדם.<br />כשהם חזרו להיות בגודל בני אדם הם דהרו אל הממלכה של הנסיכה אך גם הממלכה התקטנה וכל דבריה של הנסיכה לכן הם דהרו, ומיהרו אל ארץ הענקים אך בדרך עברו עוד הפעם דרך מצולות הים כדי לקחת שיקויי מהמכשפה שמקטין לצורכהם של בני האדם.<br />ואז הם דהרו לארץ הענקים ושפכו את השיקוי על טירת הענקים וכך הנסיך והנסיכה חיו באושר ועושר. <br /><br />אני זוכרת את החלום הזה כי הוא דומה לסיפורים יפיפיה הנירדמת ולבת הים הקטנה<br /> ]]></description>
</item>
<item>
<title>שונים 3</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-3.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-3.html</guid>
<pubDate>Thu, 12 Aug 2010 00:58:03 +0300</pubDate>
<description><![CDATA[ דרק שאלתי את עצמי לא מבינה את פשר ההודעה ניסיתי ליקוא שוב לגלות רמז משהו אבל לא מצאתי כלום וההודעה גם היתה חסויה <br />באסה חשבתי לעצמי מועדת בבית ספר הדוממם מחכה שהשיעור יגמר ואז לפחות הנצל את זמני בלמידה והקשבה ולא באיך הבית ספר ניראה <br />צצ...צצ.....  נישמע הצילול מחריד ומחריש אבל גם מעודד סוף שיעור והתחלה של חדש <br />התחלתי הולכת לכיוון הכיתה הבאה שלי הדרכי הבחנתי במורה הניכסת לאותה הכיתה שלי מהר רצתי נידחפת דרך הדלת שהמורה החלה ליסגור "סליחה" התנצלתי תוך כדי חיפוש אחר מקום ישיבה ישבתי באחד השולחנות הקרובים ביותר למורה שמצאי וגמלה בליבי החלטה שבשיעור הזה אני לומדות ומשקיעה התחלתי לציין במחברת נקודות חשובות וסיכומי נושאים הייתי קשובה מאוד למורה כאשר נישמעה הצילצול והקיץ אותי מימחשבותי <br />"היי. אני קאסי " שמעתי מישהו אומר<br />-"היי אני היילי"<br />-"נעים להכיר ,את בטח החדשה"<br />-"כן, אני חושבת " <br />לפתע ראיתי שנעה בפני מבטים "מה? יש לי משהו על הפנים"  שאלתי נבוכה מעט מימבטיה "לא אין לך כלום את פשוט יפיפיה" היא ענתה לי ללא היסוס "יפיפיה ??" שאלתי נבוכה אמרו לי פעם שאני חמודה אבל להגיעה לרמה של יפיפיה אף פעם זה לא קרה וגם אני ידעתי בפשור שאני לא יפה חמודה אולי? אבל יפה מעולם לא הייתי "סילחי לי אני חייבת ללכת אבל תהיי בטוחה עוד ניפגש" אמרה  לי פיתאום כאילו ניזכרה במשהו "אוקיי " עניתי בחיוך נחמד ויצאתי <br /><br /><br />שאר היום היה רגיל למדי פו ושם הי,י ביי, קוראים לי..., וכאלה <br />הגעתי הביתי חיממתי לי משהו לאכול והדלקתי טלוויזיה  ישבתי בועה במסך למשך זמן מה ואז יתישבי להכין שיעורים סימתי אותם בימהירות כיוון והקשבי היטב לכול מילה שיצאה למורה מהפה וסיכמתי טוב את החומר כך שכול שאלה הייתה לי ממש קלה <br />ו..לאחר שסימתי שיעורים ניכנסתי לפייסבוק ולהיתעדכן מיחברי הקודמים איך היה בילעדי  וראיתי 12 בקשות חברות וואוו בחיים לא היו לי כול כך הרבה בקשות היתבוננתי באנשים מנסה לזהות פרצופים מוכרים ואז ראיתי את קאסי הישארתי אותה ואז הופיעה בכולם "חבר אחד משותף" אוקי נאנחתי ואישרתי את כול השאר <br />ויצאתי מהבית הייתי חייבת איוורור לפתע נחו עיני על בחור שנישען אל עמוד חשמל ועינו בואות בשמיים הוא היה מדהים במילים הכי פשוטות פשוט ממם עניים כחולות בהירות כימעט אפורות פניוו מושלמים עים נקודת חן מושלמת בצד הלחי שלוושערו השחור שהיה ארוך במעט סופר בצורה מדהימה סובבתי את פני מיד חוששת שראה אותי נועצת בו מבט לכמה דקות והתחלתי ללכת לכיוונו לפתע הוא היתקופף וסירטט משהו על העמוד והחל ליצעוד קדימה פונה ימינה בהמשך קרעתי ברך ליראות מה סיטט ומה שהיה כתוב על העמוד היה ".... ]]></description>
</item>
<item>
<title>שונים 2</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-2.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-2.html</guid>
<pubDate>Tue, 03 Aug 2010 18:06:51 +0300</pubDate>
<description><![CDATA[ הלכתי במיזדרונות לפי השילוטים עד שמצאתי את הכיתה הראשונה שלי<br />בכיתה היה בלגן נוראי ורעש עצום כיוון שהמורה עדין לא הגיעה<br />מדממה סרקתי את הכיתה מחפשת אחר מקום ישיבה <br />מאחר וישבתי באפס מעשה הוצאתי את הפלאפון שלי והתחלתי קוראת את ההודעות האחרונות בעניין רב כדי להעביר כמה שיותר זמן<br />הייתי כול כך שקועה בקריאת העודהות עד שלא שמתי לב כלל שהכיתה הישתתקה עד שהמורה קראה מישמי וביקשה שאצה מהכיתה<br />"אבל..ה..מורה..לא..בבקשה..לא,את לא מבינה" נסיתי להתנגד לחוצה מהענייים הנעוצות בי <br />אוף כול מתאים לי לעוף מהכיתה ביום הראשון בשיעור הראשון כעסתי על עצמי <br />קמתי בעודה עושה את דרכי למיחוץ לכיתה במבט מושפל ניתקעה רגלי ברגל שהופיעה פיתאום וחסמה את דרכי <br />"אי..." צעקתי בעותה אוחזת בשולחן שלצידי כדי להיתיצב "מה את עושה שאלתי אותה"<br />"אני?" היא שלחה אלי הבעה מיתממת מיתוך עינה הדבשיות שמחכות למילחמה ידעתי שהיא רוצה לפתח פה ריב אז עצרתי אותי .ואמרתי לה בגיחוח "סליחה " ויצאתי מהכיתה גאה<br />התישבתי הבספסל הראשון שראיתי מיחוץ בחצר השפלתי מבט והיתבוננתי בריצפה עוקבת אחר כול נמלה ונמלה <br />לאחר מספר דקות היתרוממתי והתחלתי להיסתובב בבית ספר בוחנת כול פינה ופינה<br />לפתע נישמע ביפ ביפ הפלאפון שלי ציפצף קיבלתי הודעה ובה היה כתוב <br />"היה בסדר בחוץ דרק "<br /><br />המשך יבוא............<br /> ]]></description>
</item>
<item>
<title>שונים</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D.html</guid>
<pubDate>Tue, 03 Aug 2010 14:30:36 +0300</pubDate>
<description><![CDATA[ התבוננתי בחלון ן"לא, לא יכול ליהות יורד גשם אוף למה דווקא היום ביום הראשון ללימודים"<br />היסתכלתי בחלון עצובה מועכת את האף על השמשה "למה היום?" <br />עברתי ללונדון ליפני שבועה והיום אני מתחילה לילמוד בבית ספר חדש יוקרתי וקפדני מאוד אני מאוד .<br />התלבשתי בתלבושת מיכנס גינס שחור עד הברך חולצה לבנה עניבה כחולה אדומה וסודר מפוספס בצבעים אדום שחור כחול "אמא אני יורדת " קראתי לעבר המדרגות כאשר אימי קראה לי לרדת שלא האחר לבית ספר .<br />ירדתי ביזריזות במדרגות מקפת לעבר השולחן "היי אמא היי אבא" קראתי בקול נירגש מלא לחץ <br />"היי בת" קראו שניהם יחדו "יש חביתיות שבי לאכול מתוקה" <br />התישבתי בזריזו והתחלתי לאכול בשקט "רוצה שהקפיץ אותך היום לבית ספר " שאל אבי "כן בטח " עניתי לו בחיוך מזויף "תודה"<br />***<br />"ביי אבא" " ביי בת בהצלחה"  לקחתי את ילקוטי ויצאתי מהמכונית לחוצה ליקראת מה שאולך ליהות <br />ניגשתי להנהלה לקבל את המיסמכים שאבא שלי אמר לי שאני צריכה לקבל<br />היי את בטח היילי קראה לעברי המזכירה  "כן" עניתי  לה נבוכה מעט היא הביא לי דף ואמרה זה להורים לא לוח השיעורים שלך והקוד ללוקר את יכולה להיסתכל על הדף ולגשת לשיעור הראשון שלך בהצלחה חייכה אלי "תודה " עניתי ויצאתי מישם  <br /> <br />המשך יבוא .........<br /> ]]></description>
</item>
<item>
<title>גורלו של אוקווד - פרק ג' - שאלות רבות נשאלות, שאלות מעטות נענות</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%D7%95%D7%A8%D7c%D7%95-%D7%A9%D7c-%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%95%D7-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7-%D7%A9%D7%90%D7c%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%A9%D7%90%D7c%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%90%D7c%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7%98%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%A2.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%D7%95%D7%A8%D7c%D7%95-%D7%A9%D7c-%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%95%D7-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7-%D7%A9%D7%90%D7c%D7%95%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%A9%D7%90%D7c%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%90%D7c%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7%98%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%A2.html</guid>
<pubDate>Sun, 25 Jul 2010 17:33:16 +0300</pubDate>
<description><![CDATA[ "הם בני אדם.זהו שמם בפי עצמם.אדם הוא איזה מישהו מהמיתולוגיה שלהם"<br />"מהי מיתולוגיה?"<br />"מיתולוגיה.תורת המיתוסים.מיתוס הוא סיפור היושב על הגבול הדק בין אגדה להיסטוריה."<br />"אם כך מיתולוגיה - "<br />" - היא אוסף של כאלה."<br />"אז מיתוס הוא היסתוריה או אגדה?"<br />"זו המתיקות במיתוס.אתה יכול להאמין במיתוס.אתה יכול לא."<br />"נחזור לשאלה הראשונה."מיהם האנשים שהביאו לי את ה... איך אמרת? מכתב?"<br />"כן, מכתב. הם דתיים. לוקחים את המיתולוגיה כאמת שבלתי ניתן להפריכה, וחיים על פיה."<br />"אבל למה הם גורמים לפרה להפסיק לחיות?"<br />"הדבר לא כה נורא בעיניהם, מאחר ומעטים מהם האנשים העוברים את שנות השבעים לחייהם"<br />"מה?!"<br />"וחלקים נהרגים עוד קודם לכן"<br />"איך?"<br />"דרכים משונות. רובם על ידי אחרים, שרוצים את האדמות שלהם. או שימירו את דתם."<br />"ומה עם המכתבים?"<br />"המכתבים"<br />מרילון שבר את העיגול האדום הראשון, ומרלגארד הבחין שהמכתב נפתח. הזקן הוציא מתוכו פיסת נייר. ואז הביט פנימה ודיבר:<br />"נבחרת מבין אנשי המערב להביא לעמך את דת האל, ובנו אשר מת למען האנושות.<br />ייתכן ואחרים יציעו לך את אותה דת קדושה, אבל הם רק רודנים זקנים ועלובים.<br />קבל עליך את הרפורמציה הפרוטסטנטית, ויברכך האל."<br />"מה זה אומר?"<br />הזקן התעלם וקרא עת המכתב השני: "נבחרת מבין אנשי המערב להביא לעמך את דת האל, ובנו אשר מת למען האנושות.<br />ייתכן ואחרים יציעו לך את אותה דת קדושה, אבל הם רק חקיינים נלעגים.<br />קבל עליך את הכנסייה הקתולית. נטביל את עמך במים, או באש."<br />"כן, כן, דת האל, אש, מים.<br />תהיה פעם הבאה הגיוני יותר. מה אתה אומר על פרות מעופפות מעל שדות קני-הסוכר שלי?"<br />הזקן קרא את המכתב האחרון:<br />"נבחרת מבין אנשי המערב להביא לעמך את דת האל, ובנו אשר מת למען האנושות.<br />ייתכן ואחרים יציעו לך את אותה דת קדושה, אבל הם רק מבזים את הדת העתיקה.<br />קבל עליך את המסורת האורתודוקסית-פרובוסלובית."<br />"מה זה אומר?"<br />"זה אומר שתוכל למות ואיתך כל היער. יש לך ארבע דרכים לגרום לכך שזה יקרה, ודרך אחת למנוע זאת" ]]></description>
</item>
<item>
<title>גורלו של אוקווד - פרק ב' - על תחילת מעלליו של מרלגארד</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%D7%95%D7%A8%D7c%D7%95-%D7%A9%D7c-%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%95%D7-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%91-%D7%A2%D7c-%D7%AA%D7-%D7%99%D7c%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7c%D7c%D7%99%D7%95-%D7%A9%D7c-%D7%9E%D7%A8%D7c%D7%D7%90%D7%A8%D7.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%D7%95%D7%A8%D7c%D7%95-%D7%A9%D7c-%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%95%D7-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%91-%D7%A2%D7c-%D7%AA%D7-%D7%99%D7c%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7c%D7c%D7%99%D7%95-%D7%A9%D7c-%D7%9E%D7%A8%D7c%D7%D7%90%D7%A8%D7.html</guid>
<pubDate>Sat, 24 Jul 2010 23:27:07 +0300</pubDate>
<description><![CDATA[ כפי שנאמר, מרלגארד ישב במרפסת ביתו, כאשר לפתע הסנאי פרץ מהפתח האחורי.כשמרלגארד ראה אותו, הוא ידע מיד מה נסיבות הגעתו ואמר לו : "תגיד לנימפה הארורה הזאת שתחדל לשלוח לי בלמוטים!" בלמוטים היו  בלוטים מחוררים שהושחלו בתוכם רצועות עשב שנקשרו בקצה האחד ולצידם השני נקשרו חתיכות עץ. הנימפה הנרייטה לא חדלה לשלוח כאלה למרלגארד. אך כאשר מרלגארד הסתובב, הוא ראה כי הסנאי עמד רועד ומתנשף ולבסוף זרק על הרצפה שלושה דברים גדולים והתמוטט. לפני שלקח את הסנאי על-מנת לטפל בו. הציץ בשלושת הדברים המוזרים הללו. שניהם נראו אותו דבר. חומר מלבני, צהבהב צדו האחד היה חלק. על צדו השני בלט משולש שיצא מתוך הצלע העליונה. המשולש הודק לשאר המלבן באמצעות מעין חומר אדום שהושקעה בו תבנית, על כל אחד מהדברים היתה תבנית אחרת: הראשונה היתה מעגל ובתוכו פרח בעל חמישה עלי כותרת, ובתוכם לב. על הלב היה מעין סימן מוזר: קו אנכי ארוך שמעט מתחת לקצה העליוןו קו קטן יותר, אופקי.השנייה הייתה פשוט מעגל ובתוכו אותו סימן שבתוך הלב. התבנית השלישית היתה מעגל ובתוכו אותו סמל, רק שמתחת לקו האופקי היה קו אופקי רחב יותר, וממש קרוב לתחתית הקו האנכי היה קו אלכסוני נוטה ימינה. על כל אחד משלושת המלבנים היו סימנים מוזרים, שחורים.<br /><br /><br />                                                           *             *            *<br /><br /><br />לאחר שהביא את הסנאי למרפא, המשיך מלרגארד לכיוון ביתו של מרילון, החכם הזקן.הוא דפק על הדלת שלוש פעמים, וחיכה. לבסוף פתח הזקן את הדלת."או, זה אתה מרלגארד", אמר הזקן."תרצה כוס תה?"לא, תודה" השיב האלף הצעיר. "סנאי-הדואר שלי הביא לי דבר מה מעניין." "המממ... מעניין?"שאל מרילון. "במה מדובר?" "בזה." מרלגארד שמט את הדברים על שולחנו של הזקן. הזקן הרים אחד מהם, בארשת הסקרנות התמידית שלו, עד שלפתע נפסקה."זה...", לחש, "זה בלתי הגיוני... לא ייתכן". "מה?" שאל מרלגארד."זאת אומרת שאתה... לא. זה לא הגיוני שהם... שהם בחרו דווקא בך.ועוד שלושתם!"<br />"מי בחר במי למה, למה ומדוע?" שאל מרלגארד ברוגז."אתה..."גמגם מרילון"אתה... צעיר מדי-"<br />"-צעיר! אני אהיה בין אלף בחודש הבא!" נראה היה שהזקן נרגע קצת."לי מלאו בחורף האחרון שלוש-עשרה אלף ושבע מאות שנה, נערי." הזקן שתה מעט תה."אסביר לך מהם הדברים הללו. הם ניקראים מכתבים ומשמשים להעביר מידע בין אנשים. הם עשויים מחומר  שנקרא קלף, העשוי מעור של פרה" "מה?"שאל מרלגארד. מרילון נאנח. "ישנם יצורים שחיים רחוק מאיתנו. הם הורגים פרות, מפיקים קלף מעורם, ואוכלים את בשרם." "אבל, כיצד הפרה תחיה ללא עור ובשר?" "היא לא תחיה"<br />עיניו ופיו נפערו בחלחלה. ]]></description>
</item>
<item>
<title>עיר הדרקונים-הקדמה</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%A2%D7%99%D7%A8-%D7%D7%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%D7%A7%D7%D7%9E%D7.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%A2%D7%99%D7%A8-%D7%D7%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%D7%A7%D7%D7%9E%D7.html</guid>
<pubDate>Sat, 24 Jul 2010 23:10:01 +0300</pubDate>
<description><![CDATA[ פיג'אדיה- זו הייתה עיר שבה חיו  אלפי  שנים דרקונים ובני אדם זה לצד זה. ההרמוניה ביניהם לא תמיד הייתה מושלמת. הכוחות הקסומים  שלהם לא תמיד נארגו זה בזה והיוו מחרוזת יפהפייה של אור קסום. אבל רוב הזמן כן. הייתה זו עיר בעלת צריחים גבוהים, רחובות בצורת מבוכים מפותלים, סמטאות אפלות וכיכרות שטופות שמש. והיה גם האזור הכפרי, בו השתלבו קרני האור בגבעות הירוקות והפרפרים שטו באוויר וחגו בשמיים מעליהן. הנהר זרם בשקט, שוצף לעיתים. הדרקונים ובני האדם הבאים אל העיר ממרחקים אהבו לנוח למרגלות הגבעות, על גדות הנהר. השובבים שבדרקונים היו נחים על קצה צריח זה או אחר, מה שגרם להמולה רגעית בקרב בני האדם. בני האדם לא חשבו את עצם לעליונים על הדרקונים והדרקונים, על אף שהיו יצורים אצילים, לא התנשאו מעל בני האדם. כמובן שמבחינה פיזית הם אכן עשו זאת. הן בשל כנפיהם שנשאו אותם אל השמיים הפרושים מעל העיר והן בשל גובהם, שהיה בממוצע כחמישה מטרים. משקלם  היה בממוצע כשל שתי כרכרות בינוניות. הם היו יפים ומרהיבים בצבעיהם הרבים השונים והססגוניים.  עיניהם המלוכסנות מעט בצבעים שונים היפנטו מרוב יופי. קשקשיהם קרנו ובהקו בעיר השמשית כמעט תמיד. עד שפתאום הופרה ההרמוניה בת אלפי השנים בין הדרקונים ובני האדם. <br />את סיפורה של העיר בתקופה ההיא אביא כאן לפניכם...<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />@ כל הזכויות שמורות ל-התולעת שבולעת ]]></description>
</item>
<item>
<title>גורלו של אוקווד - פרק א' - ביתו של מרלגארד</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%D7%95%D7%A8%D7c%D7%95-%D7%A9%D7c-%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%95%D7-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%90-%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7c-%D7%9E%D7%A8%D7c%D7%D7%90%D7%A8%D7.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%D7%95%D7%A8%D7c%D7%95-%D7%A9%D7c-%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%95%D7-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%90-%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7c-%D7%9E%D7%A8%D7c%D7%D7%90%D7%A8%D7.html</guid>
<pubDate>Sat, 24 Jul 2010 21:27:08 +0300</pubDate>
<description><![CDATA[ מרלגארד ישב על מרפסת ביתו. אם לדייק ארכיטקטונית, לא מדובר בבית של ממש, אך אם זאת,כל מקום שאפשר לגור בו הוא בית. ה "בית"  היה גדול מאוד ומורכב משלושה חלקים: הראשון נבנה על שבעה עצים, וצורתו כצורת האות חי"ת: החדר הראשון היתה כניסה שהוביל אליו סולם חבלים. המרפסת הובילה לחדר הכניסה, בו היה לוח מתהפך שאם לא היית עוקף אותו היית נופל עד לרצפת היער, ובימים טובים היה גם נופל עליך כד חלב, לעיתים עם הכיתוב: "לא בוכים על חלב שנשפך".אם היית עוקף אותו הייתי מגיע להיכל הראשי, בו היו ספות גדולות וחלון גדול ארוך בצד החיצוני, וכמה קטנים יותר בפנימי. הסלון הוביל לחדר העבודה. הוא היה קטן יותר. היו בו הרבה ארונות ושולחנות. עד כה הבית היה ישר. המרפסת שיצאה מחדר העבודה פנתה ימנה, וממנה יצא גשר חבלים. גשר החבלים הוביל למרפסת אחרת. המרפסת הובילה למטבח. מפה המבנה פנה שוב פעם לאותו כיוון של החלק הראשון. המטבח הוביל לחדר השינה. חדר השינה הוביל לכספת. כל המבנה היה עשוי עץ. במרפסת הכניסה היה עוד סולם<br />חבלים, אלא שהוא לא השתלשל מהמרפסת מטה, אלא מלמעלה אל המרפסת. הסולם הוביל לחלק השני. החלק השני היה בנוי מבימות. כל בימה היה משטח קורות עץ מעוגל. הבימה נתחמה כולה בקיר עץ, מלבד פתח רחב שהיה ניתן לכסותו עם בד שהשתלשל מקורת עץ.הבימה כוסתה בכיפת עץ. היתה גם דלת בכל בימה אל תוך העץ . על כל עץ היו ארבע בימות. היו שבעה עצים.חלל העץ מהבימה הראשונה לרביעית מולא בארבע משטחים. בין כל המשטחים קישרו מדרגות לולייניות. בעזרתם עברו מבימה לבימה . בבימה העליונה בכל עץ היה פתח שלישי ורביעי, מיהם השתלשלו גשרי חבלים לבימה העליונה הקודמת והבאה. בכל בימה היה טרקלין קטן, ספריה, מרפסת, חדר תה, חדר אורחים ומי ידע מה עוד.<br />החלק השלישי היה החלק השלישי.מרלגארד לא ידע איפה הוא, איך הוא נראה, מה יש בו, או כיצד להגיע אליו.<br /><br /><br />ודאי תשאלו - "זה הסיפור שעליו להיחרט בתולדות האנושות?<br />לא. <br />אך אל תאמרו נואש - הוא עוד יסופר - בהמשך.<br /> ]]></description>
</item>
<item>
<title>גורלו של אוקווד - פרולוג</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%D7%95%D7%A8%D7c%D7%95-%D7%A9%D7c-%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%95%D7-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7c%D7%95%D7.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%D7%95%D7%A8%D7c%D7%95-%D7%A9%D7c-%D7%90%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%95%D7-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7c%D7%95%D7.html</guid>
<pubDate>Fri, 23 Jul 2010 00:57:14 +0300</pubDate>
<description><![CDATA[ אוקווד היה יער האלונים הגדול המשתרע מפסגת ההר מטה. בדרכו הוא מטפס על גבעות והרים  עד שלאט - לאט, הוא מתמזג והופך לשדות גרינפילד. ודאי תשאלו מדוע נאמר שהוא מתחיל דווקא מפסגת ההר. התשובה היא: מסורת. מסורת מקודשת ועתיקת יומין, עתיקת יומין כיער עצמו, וזה לא בא בנקל.בחודשי הסתיו היו תושבי היער מתאספים על ההר לשמוע את שאון הרוח הנושבת בענפי העצים, את העלים נושרים, ואת החשוב מכל: ההרמוניה הצלולה והמעודנת של מי הפלגים הזורמים לאורך היער. בחודשי החורף היער היה כומש לאיטו, ואיתו תושביו. או אז היו האיילים האצילים משחררים את פיות היער ופיות המים אשר הביאו לאוקווד את האביב. והאביב היה צבעוני וססגוני, מלא ריחות וטעמים, וציפורים שרות ופרפרים מעופפים ושפע וכל טוב.ואז בא הקיץ, מין משב מרענן, כמנסה לומר שאם היער טרם התאושש מן החורף, בא זמנו לעשות כן.ואז חזר הסתיו. ולאחריו החורף, ולאחריו הקיץ, ושוב הסתיו, וחוזר חלילה. ואף אחד לא השתעמם מכך. הדבר היה בלתי מסוגל להיעלות על הדעת.אלפים הדורי-מראה, ופיקסים-מעופפים ונימפות-מימיות, היו מהלכים עשרות אלפי שנים על פני האדמה, ולא העלו על דעתם להשתעמם, שכן היתה זו בגידה במסורת. ושכן נשכח יער אוקווד וכל סיפוריו. מלבד סיפור אחד. עוד סיפור אחד שצריך להיחרט בתודעתם של בני האדם.<br /><br /><br />וכעת הוא יסופר. ]]></description>
</item>
<item>
<title>גבורה או כבוד</title>
<link>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%D7%91%D7%95%D7%A8%D7-%D7%90%D7%95-%D7%9B%D7%91%D7%95%D7.html</link>
<guid>http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A4%D7%A0%D7%98%D7%96%D7%99%D7%94/%D7%D7%91%D7%95%D7%A8%D7-%D7%90%D7%95-%D7%9B%D7%91%D7%95%D7.html</guid>
<pubDate>Fri, 11 Jun 2010 17:30:03 +0300</pubDate>
<description><![CDATA[ "לבטוח בו או לא" אמר ראש הכפר בשקט<br />זקני הכפר הסתכלו אחד בשני בדממה "אין לו כבוד" אמר אחד<br />"אבל יש לו גבורה" אמרה זקנה אחרת<br />"כבוד וגבורה אינם אותו דבר" אמר ראש הכפר <br />אך אף אחד לא הקשיב , הם כבר היו עסוקים בוויכוח אם כבוד טוב יותר מגבורה<br />ראש הכפר נאנח וקם אל מחוץ לבית המועצה אל עבר ביתו<br />"בעיות יוסיס ?"<br />ראש הכפר פנה אל עבר גבר צעיר "לא קרה כלום"<br />"נו אז מה החלטתם ? אתם מסכימים לזהוב לפקד על ההגנה של הכפר ?"<br />"אני לא יודע"<br />"למה לא ? הוא גיבור ! הוא ניצח את לטאת-שבעת-הזנבות בקרב אחד על אחד !"<br />"אין לו כבוד !" אמר ראש הכפר בנימה תקיפה והחלטית<br />"מי צריך כבוד ?" אמר הגבר בשקט<br />"אתה עוד תראה מארודו" אמר ראש הכפר "למנות את הזהוב לפקד על ההגנה יהיה פעולת התאבדות"<br /><br />אבל בהצבעת הזקנים כן מינו את הזהוב למפקד ההגנה וראש הכפר פרש מתפקידו<br /><br />הזהוב פיקד על ההגנה בהצלחה - תוך כדי גבורה מרובה והשודדים נהדפו פעם אחת ועוד פעם כשהזהוב מביס אותם כמעט לבדו פעם אחרי פעם אחרי פעם<br /><br />"יוסיס"<br />יוסיס פנה לאחור הזהוב עמד מולו "מה קרה ?" אמר יוסיס בקול מלא בוז<br />"באתי לבשר לך משהו"<br />"מה ?"<br />"את סופו של הכפר"<br />"אוי לא" אמר יוסיס בציניות<br />"הלילה יוסיס , יתקפו אותנו השודדים שוב. הפעם ההגנות לא יהיהו מסודרות היטב , השודדים הולכים לתקוף ממקום לא מוגן תוך כדי ידיעה על תוכנית ההגנות"<br />"ואתה מספר לי את זה בגלל-"<br />"אתה צדקת יוסיס"<br />"במה?"<br />"אתה צדקת בנוגע אלי"<br />ראש הכפר לשעבר הרים את עייניו הוא ראה מבט קר בעייניו של יוסיס "התושבים היו טיפשים" אמר יוסיס ברוגע "הם יצטרכו לשלם על מה שעשו"<br />"אתה לא הולך לספר להם ?" שאל הזהוב בהפתעה קלה<br />"מה הטעם ? הם לא יאמינו לי בדיוק כמו שלא האמינו בנוגע למינוי שלך"<br />הזהוב חייך חיוך שבע רצון הסתובב והלך<br /><br />בלילה הכפר הותקף , מרכז ההגנה של הכפר פותה על ידי כוח שודדים קטן ויצא לרדוף אחריו בזמן שהכוח הגדול נכנס לכפר לקח את הרכוש ושרף אותו<br />הזהוב הסתלק עם השודדים<br /><br />יוסיס הסתכל מההר הצופה אל הכפר בשקט "אם רק היו מקשיבים לי"<br />"אדם בלא גבורה אך עם כבוד הוא אדם פחדן , אך אדם בעל גבורה ללא כבוד - הוא שודד"<br />הוא ירד מההר אל החורבות המעשנות של הכפר ]]></description>
</item>

</channel>
</rss>

