Violet Blood-פרק 4

פיטר תפס את זרועה של אווה, שנאנקה, "לכי מכאן, אווה!" ויולט צעקה על אווה וזו רשפה את שיניה.
ויולט חזרה בריצה לביתה.
למחרת, בשעות הצהריים, כאשר ויולט צעדה בשביל הפארק הנטוש, פיטר זינק עליה ותוך כדי הבהיל אותה. [כמעט ל"מוות"]
"היי," פיטר נראה מעט נבוך, ויולט הביטה בו בזעם וחלפה על פניו.
"חכי, לאן למה את הולכת?" פיטר משך את מפרקה.
"הבייתה!" ויולט ענתה בעוקצנות, "כמעט נהרגתי אתמול!"
"לא...אווה לא הורגת...נדמה לי...כשהיא לא רעבה מדי..." פיטר גיחך.
"במקום לעזור לי פשוט עמדת וצחקת! חסר-טקט!"
"את צודקת." פיטר אמר והביט ישירות לתוך עיניה של ויולט, אשר נעה בחוסר נוחות, "אתה לא מתכוון לריב איתי?"
"לא."
"טוב." ויולט החלה ללכת.
"תזכרי שעליך להודות לי ולא לשנוא אותי, הצלתי אותך!" כעת ויולט הסתובבה והחלה לצעוד לכיוונו.
"למזלך, החלטתי לבדוק איך אתן מסתדרות."
"כן...תודה."
פיטר חייך חצי חיוך ונאנח, "בכל אופן, יש לי בקשה נוספת."
בדיוק לפני שויולט שאלה מהי הבקשה הופיעה אווה.
"שלום! הו, ויולט אני כה מתנצלת! לא שלטתי בעצמי." ויולט צעדה צעדים ספורים לאחור.
"נראה שהמעשה שלך כלל לא תרם לאמון בין שתיכן!" פיטר צחק בפה מלא.
"קדימה פיטר, מה הבקשה הבאה?!" ויולט שאלה בחוסר סובלנות מוחלט.
"הממ..." פיטר מלמל וזינק על ענף עץ, "הבקשה היא שתשיגי דם בעצמך."
ויולט נענעה את ראשה בהלם, "מה?! דם?!"
"פיטר! אל תהיה מרושע... היא פוחדת, אתה לא באמת מצפה שבת-אדם תטרוף איזה כלבלב, נכון?" אווה התערבה, ויולט הזדעזה מדבריה.
"פשוט תשיגי לי קצת דם, ויולט! אני רוצה לדעת שיש לך אומץ לדברים ושאני לא מבזבז את זמני."
"אבל...פיטר, בבקשה!"
"ויולט... אני בסה''כ רוצה לוודא שאת באמת מוכנה לעשות הכל למען היקרים לך, זה הכל."
אווה צעדה ונעמדה ליד ויולט, "הרגעי, אני אעזור לך, אני מנוסה בדברים הללו."
"אבל...חשבתי שאת פוחדת לצוד!"
"נכון, את צודקת, אבל פעם צדתי המון בעלי חיים, עד שיום אחד...לא חשוב, זה סיפור מייגע."
"טוב, בהצלחה." פיטר אמר וחזר לנמנם.
"תהיי כאן בשעה 10 בלילה, יש המון מה לצוד. נעשה זאת לאט-לאט."
ויולט הנהנה בבלבול וחזרה לביתה.
היא חמקה החוצה מביתה דרך חלון חדרה, אימה כבר ישנה.
"היי!" אמרה לה אווה כאשר ראתה אותה, אוחזת בקיפוד.
"הממ... אולי כדאי שתניחי את הקיפוד..."
"לא, אנחנו ננסה להקיז את דמו!"
"מה?! לא-לא-לא!" ויולט לקחה ממנה את הקיפוד והניחה אותו על האדמה, בעודה דוחפת אותו בעדינות ולוחשת: "קדימה, ברח."
אווה נשפה בבוז, "קדימה, בואי ננסה את העורב ההוא."
שתיהן התחבאו מאחורי עץ והתלחששו.
"נראה ממש קל לתפיסה!" אווה לחשה.
"נכון, ויולט?" ויולט הביטה בעורב התמים ונראתה שקועה ברחמים.
"אני...אני לא רוצה לפגוע באף חיה." אמרה בעצב והחלה לצעוד, "אבל ויולט, פיטר יפגע ב..." ויולט כבר נעלמה.
כעבור יום, ויולט ואימה התארחו בבית דודתה, "שלום לכן! אני כה שמחה לראותכן!" ברכה אותן הדודה.
אימה של ויולט ודודתה פטפטו כשעה עגולה במטבח ואילו ויולט צפתה בחוסר עניין בטלוויזיה.
"בואי, אוכלים עוגת קצפת!" קראה לה הדודה.
כעבור מספר שניות ויולט כבר נגסה בפרוסת עוגת הקצפת והתותים ומלמלה בהנאה.
"כנראה שהקצפת נצבעה באדום בגלל התותים..." רטנה הדודה, ויולט חשה בטעם משונה ואף מעט מר אך שתקה.
בנסיעה הבייתה, ויולט חשה בבחילה עזה, "אולי זה מהעוגה?" תמהה אימה וליטפה את מצחה, "את חמה! את מוכנה למהר בבקשה? אני מודאגת." אמרה לדודה.
עד מהרה, ויולט שכבה במיטתה ונרדמה, כאשר התעוררה היא שתתה תה קמומיל ובלעה כדור נוגד בחילה.
מיום ליום, מצבה של ויולט החמיר, היא רזתה ונחלשה, החווירה ואף חום גופה עלה וירד ללא הרף, בשעות האחדות שבהן ויולט לא ישנה היא שמעה את אימה: "מה קרה לה? משהו לא בסדר..."