Violet Blood-פרק 5 [על אף התוכן,זה לא הפרק האחרון!]

נשמעו נקישות חזקות על החלון, ויולט ראתה את פניו המוכרות של פיטר, הוא טיפס על החלון אך נפל פנימה ונחת על השטיח הכתום, ויולט המשיכה להביט בו, מחכה להסבר.
"היי, מה שלומך?" שאל אותה והיא הנידה בראשה בבלבול, "מה אתה עושה כאן? ואיך ידעת שקרה לי משהו?" שאלה בעייפות.
שתיקה הפריעה לשניהם, עד שפיטר החליט לקטועה:"אני צריך ללכת, מצטער." אמר וקפץ החוצה, בעודו משליך שקית ורודה שבתוכה שוקולדים מפתים.
הימים המשיכו לחלוף, אך ויולט טרם החלימה, היא שכבה במיטתה מרבית שעות היום ומפעם לפעם התרוממה בזהירות ממיטתה, נעזרה באימה, וניגשה לחדר האמבטיה.
ויולט כבר אובחנה בידי שני רופאים, שניהם לא הצליחו להבין מה בעייתה, "אני באמת מצטער, אבל אינני מבין מה הגורם למחלה." אמר רופא אחד.
ביום שלישי, ויולט חשה מעט חזקה יותר, היא שמחה והחליטה להתרחץ ללא עזרת אימה.
היא קמה ממיטתה באיטיות, נעלה את נעלי הבית האדומות שלה ופנתה לחדר האמבטיה, שם היא פשטה את בגדיה ונכנסה לתוך האמבט, מים חמימים הרטיבו את גופה החיוור.
ויולט פתחה את פקק השמפו ומלאה את ראותיה בריח הפירות הטרופיים שלו, לאחר מכן היא שפכה מעט מן הנוזל לידה וחפפה את שיערה.
היא הביטה באריחי הקיר ממולה, "מעניין כמה אימי תשמח כאשר תשמע שהתקלחתי בעצמי!" חשבה.
לפתע, החולשה תקפה אותה, ויולט אחזה בראשה המסתחרר, "אני..." מלמלה בפחד, "אימא..."החליקה באמבט.
אימה של ויולט התעוררה בהלם מן הרעש החזק ששמעה, היא רצה לחדר האמבטיה בעודה צועקת במלוא כוחה: "ויולט, זו את?!"
מחזה מזוויע נגלה לעיניה: בגדיה של ויולט זרוקים בפינת החדר וויולט שכובה מחוסרת הכרה בתוך האמבט, שמימיו צבועים באדום בוהק, "מה עשית?!" אימה צרחה ומיהרה להרימה ולסטור ללחייה, "התעוררי!"

ויולט התעוררה, אך היא החליטה לנוח מעט, ראשה כאב כאבי תופת.
"נדמה לי שראיתי אותה זזה." שמעה אדם כלשהו, היא פקחה את עיניה וראתה גבר לבוש במדים לבנים ובידו סטטוסקופ, הוא הרים את חולצתה, הצמיד את הסטטוסקופ סמוך לליבה ונראה דרוך.
הדלת נפתחה, בפתחה עמד גבר לבוש במדים זהים לגבר שבדק אותה קודם, לידו עמדה אימה, "בואי, הכנסי."
אימה של ויולט צעדה צעדים מהירים לכיוונה וחיבקה את גופה, "ויולט שלי!" אימה הרימה את ראשה והביטה בבתה, עיניה מלאות דמעות, "אימא, אני בסדר."
אימה משכה באפה, "בסדר?! תראי את הפצע על הראש שלך!" ויולט שתקה, "איך יכולת להתקלח בלעדיי?!"
"אימא...אני הרגשתי דיי טוב בבוקר." בדיוק כשאימה עמדה לומר דבר נוסף, אחות משכה אותה הצידה, "ניתן לה לנוח, טוב?" האחות התכופפה אל ויולט ולחשה: "אני אדאג שלא ירגיזו אותך." ויולט הניעה את שפתיה היבשות וחייכה.
הרופא אבחן שוב את ויולט ולאחר מכן נכנסה אחות שהגישה לה ארוחת צהריים, "בתאבון לך!" ויולט מילאה את פיה במרק עוף חם ונאנחה, "חם לי." האחות חייכה וליטפה את מצחה בחיבה, "את...את חמה." מלמלה ומיהרה לקרוא לרופא.
"איך את מרגישה?" שאל אותה הרופא, "אני מבין שיש לך חום." ענה לעצמו.
ויולט, שישבה שעונה על גב מיטתה, השליכה את ראשה מטה ועצמה עיניה, "חם לי...מאוד חם לי."
הרופא מדד את חום גופה וניגב זיעה ממצחה הלח של ויולט, "39.5" מלמל, ויולט הופתעה, "הרולד, גברת רוזמונד ביקשה לראותך, היא טוענת שאתם מכירים." אמר גבר נוסף בעודו נכנס לחדר, "או, אני מתנצל...אומר לה שאתה עסוק." הרולד הכין זריקה להורדת חום קיצוני.

בינתיים אימה של ויולט צעדה מצד לצד וחיכתה שהאחות תשוב, "קדימה, ספרי לי הכל!" אמרה לאחות כאשר ראתה אותה, "הממ..." האחות דפדפה במחברת שאחזה, "חום גופה עלה, היא קיבלה זריקה להורדת חום קיצוני."

ויולט נאבקה בחום גופה, שעלה ל40 מעלות, היא נשמה בקשיים רבים, כל גופה היה חם, אפילו עיניה צרבו, והיא נאלצה לעצום אותן.
כעבור מספר שעות, גופה "התייאש" והיא שקעה בתרדמת, הרופאים התאמצו ונאבקו על חייה.