האלוס-פרק 2-משוכתב

לונה כבר חיכתה ליד העץ האקליפטוס, מאוד רצינית ודרוכה. לוסי מעולם לא ראתה אותה בצורה כזו.
"תודה לאל שהגעת. יש לי כל-כך הרבה לספר לך." היא התחילה לומר, לוסי סימנה לה להמשיך.
"אלבין האדיוט נחטף!"
"נחטף? לונה, תואילי לפרט מעט?!"
"כן. נחשי מי חטף אותו, לא אחר מג'ון!"
לוסי גירדה את ידה באי-נחת. בעקבות מעשיו כלפי לונה, ג'ון נענש ע''י האל הפיסטוס ונהפך לעבדו בכפייה.
"אדיוט." לוסי קבעה, " אבל אנחנו חייבות לעזור לו."
לונה מצמצה בעיניה הלבנות, שהניחה על זגוגיתן עדשות מגע שחורות לצורכי הסוויה. "ממש לא מתחשק לי לעזור לו, את יודעת?"
"לונה..." לוסי האריכה את שמה, "נכון. הוא אדיוט גמור, אבל אנחנו לא יכולות לעזוב אותו כך!"
לונה נאנחה שוב והפעם בכבידות. "חכי יש לי עוד מה לומר." לוסי הביטה בה שוב, "אם אנחנו רוצות לעזור לאלבין, אנו מוכרחות לעזור קודם לג'ון."
"איך בדיוק נוכל לעזור לעבד? הו, רגע..."
"בדיוק. צריך לשחרר אותו מהעבדות ואז הוא יניח לאלבין. אוי אני כל-כך שונאת אותו!"
"מספיק לונה. בואי נלך לבית של ג'ון מחר, טוב?"
לונה הנהנה בלית ברירה והחליפה נושא. "מה שלום אוזניך?"
"הא..." לוסי מיששה את אוזניה בחיוך. "בסדר גמור, הן בדיוק במצב שהיו קודם!"
"יופי, אני שמחה. אף אחד לעולם לא ידע שהן השתנו. את יודעת, זה מאוד משונה שעוד לא צמחו לך כנפיים..."
"גם כנפיים אמורות לצמוח?! אוי לא..."
"זה חלק מההפיכה שלך לאלוס וכשאני אומרת אלוס אני מתכוונת לטרום-אלה." לונה ניסתה לטפס על העץ אך היא החליקה ונפלה. "אני מצטערת אבל בקרוב את תסבלי מכאבי גב נוראיים." היא הדגישה את המילה נוראיים, לוסי בלעה את רוקה. "יש עוד שינוי שכדאי ליידע אותי מראש עליו? אני מתכוונת לשינוי מלבד צמיחת הכנפיים ושינוי צבע העיניים."
"לא."
"טוב..." לוסי הרגישה במבוכה מציקה. "נתראה מחר."

למחרת, שתיי הבנות ניצלו את הזמן שאימה של לוסי, ג'נה, לא בבית והשתמשו בו להתארגנות.
לונה הניחה עדשות מגע חדשות על עיניה ולבשה סוודר שחור ולוסי סירקה את שיערה השחור, אספה אותו ולבשה סריג ורוד. לאחר זאת הן עלו על אוטובוס ונסעו לביתו של לוקמן.
"שניי כרטיסים, בבקשה." לוסי הגישה לנהג את השקלים והתיישבה באחד המושבים האחוריים, ליד לונה.
"חם כאן...לא חם לך?" לוסי רטנה ונפנפה בידיה.
"ששש...מספיק. לא באמת חם כאן." לונה לחשה.
"מה זאת אומרת?!" לוסי נשמעה מיואשת מדיבורה החידתי של לונה.
"זאת אומרת שרק לך חם. זה בגלל ההפיכה שלך. עכשיו תפסיקי עם זה!" לונה תפסה את מפרקיה של חברתה והניחה אותם לצד גופה. "אנשים יחשדו בך. הם קוראים מספיק כתבות על האלוס." לונה הצביעה בראשה לכיוון אדם שישב כמה מושבים לפניהן, הוא קרא עיתון. לוסי הבחינה בכותרת מודגשת בגב העיתון האפור: "האלים מפחידים? קראו על האלוס!" מתחת לכותרת נראתה תמונה של נער כהה שיער ובעל עיניים לבנות, הוא נראה כאילו בדיוק ניסה לברוח על נפשו. "רואה את זה ששם? זה אל. ניתן לזהות אותם בעזרת העיניים הלבנות שלהם. אלוס ניתן לזהות בעזרת העיניים האפורות שלהם, כמובן שאני לא מתכוונת לגוון הבהיר יותר של התכלת, אלא לעיניים אפורות וכהות."
האיש דפדף בעמוד האחרון של העיתון ולאחר מכן הפך אותו וקרא את הכתבה על האלוס.
האוטובוס נעצר בהפתעה ואנשים ספורים ירדו ממנו. לונה הביטה עמוק לתוך עיניה של לוסי. "עוד מעט תאלצי להשתמש בעדשות. העיניים שלך מתחילות להשתנות."
"באמת? איך אני לא שמה לב לדברים כאלה? רק הבוקר כשפידרתי מתחת לאפי הצצתי לתוך עיני. לא שמתי לב לשינוי."
"זה בגלל שהן משתנות נורא מהר. בבוקר הן בטח עוד היו חומות ועכשיו יש כתם אפרפר וזעיר ליד האישון שלך!"
האוטובוס נעצר שוב. "בואי, צריך לרדת." לונה לחשה ושכחה לדבר בקולה הרגיל, הן היו היחידות שירדו בתחנה זו.
הן ירדו במקום מבודד, אף אדם לא נראה באופק, לצד הכביש התשרכה שורה ארוכה של בתים קטנים וחסרי צבע, כנראה גם חיים. "נראה לי שירדנו בתחנה לא נכונה." לוסי אמרה וסרקה שוב ושוב את המקום.
"בואי אחריי." לונה השיבה לה בבטחון והן החלו לצעוד לכיוון אחד הבתים.
"הנה. זה הבית שלו." לונה מלמלה וניסתה לצלצל בפעמון, ששכבה דקה של אבק כיסתה אותו, אך הוא לא פעל והיא נאלצה לדפוק על הדלת.
הדלת נפתחה כעבור כמה רגעים מתוחים, בפתחה עמד נער, לבוש בחולצה שהייתה קטנה עליו בכמה מידות ונעליו בלויות, הוא אחז בסכין חדה. כנראה שלא היסס לשהתמש בה.