המשמידה פרק 3 חלק 2

"הרמס?" שאל איידן מופתע כשמולו הופיע פתאום איש נמוך קומה בעל מראה נערי שלא תאם כלל את קולו.
"איך ידעת?" שאל הרמס ובאמת נראה מופתע.
"אני.. אני לא יודע." אמר איידן מופתע גם הוא מהניחוש המוצלח. לא היה דבר במראהו של הנער שהעיד על כך שהיה שליח האלים.
"טוב נו.." אמר הרמס והושיט את ידו "שליח האלים לשירותך."
"תודה." אמר איידן בקול מבויש "אפשר לשאול שאלה?"
"בטח."
"איפה הסנדלים המכונפות, והכובע המכונף?"
"נתתי להם לנוח היום, לא קראו לי לשליחות, ולכן אין סיבה לשים אותן. בינינו.. הם ממש לא נוחים."
"באמת? למה?"
"הסנדלים לוחצות מאוד, נתנו לי אותן כשהייתי תינוק, אני חושב שגדלתי קצת מאז." הוא הושיט את רגליו היחפות כדי להדגיש את אמירתו. "והכובע עשוי ממתכת של הפיסטוס, אבל אפילו הוא לא מסוגל להמציא מתכת נושמת. חם לי עם הכובע, והוא הורס לי את הצורה של השיער." הרמס הניף את שיערו הג'ינג'י והמתולתל כמו בסרטים וצחק בקול.
"אני מתערב שרוברט יצליח להמציא מתכת נושמת, או יכריח מישהו להמציא מתכת נושמת."
"הקוץ הזה?" שאל הרמס וכמעט נפל על הרצפה מרוב צחוק "הוא לא מסוגל לשרוך את נעליו לבדו, אז להמציא משהו?!"
"אתה כנראה צודק, באמת יש לו פרצוף של אידיוט." צחק איידן והחזיק את בטנו.
"הגיע זמני ללכת ילד, אבל נהניתי מאוד לדבר איתך. מקווה שתצליח הא?!" אמר הרמס, קרץ לו ונעלם בתוך עננה עם נצנוצי זהב. "מקווה שלא אכזבתי אותך." נשמע קולו המתרחק.
"מעניין מי עכשיו." מצב רוחו השתפר פלאים מאז שפגש בהרמס ואפרודיטה.
"אני!" אמר קול חזק ותקיף.
איידן הסתכל לכל עבר בחיפוש אחר האל שדיבר, אך דבר לא נראה בהיכל.
"אתה לא יכול לראות אותי." אמר הקול שוב "אתה בן אנוש."
"ומה הפך אותך לכל כך מיוחד שלבני אנוש אסור לראות אותך?"
"לא אמרתי שאסור לך לראות אותי, אמרתי שאתה לא יכול לראות אותי. כדאי שתקשיב."
"אוקיי, אני מקשיב."
"אני המלאך אביאל. ובני אנוש לא יכולים לראות מלאכים."
"אתה מלאך?" אמר איידן ביראת כבוד גלויה.
"כן."
"אפשר לשאול אותך כמה שאלות?"
"אפשר."