מלחמות האלים 1- מלחמה נגד הטיטאנים

הכול התחיל ביום בהיר וקיצי. הלכתי ברחובות ניו יורק ושיחקתי ב"סמארטפון" שלי. בכלל לא שמתי לב לאחי התאום וויל, שנופף מול עיני בתקווה שאראה משהו. בעיקרון, וויל הוא גדול ממני ב-13 דקות, הוא אמור להיות זה שמשגיח עליי ואני זה שעושה שטויות, אבל זה בדיוק ההיפך. "אדוארד? אדוארד!!!", שאל וויל. "מה?!", שאלתי. "תסתכל למעלה!", הוא צעק. הסתכלתי לשמים. השמים בערו, זאת אומרת, ממש אש! "וויל!", צעקתי, "בוא נברח!". רצנו ברחובות, עברנו שני רחובות. וויל התייאש. לפתע ראיתי 12 דמויות משונות שמסתכלות על מיליוני יצורים אפרפרים-שחורים מלאי דם. "וויל", אמרתי, "תסתכל לאחור". וויל הסתכל לאחור. הדמויות רצו אל היצורים המשונים עם חרבות וכל מיני דברים משונים. היצורים באו אל הדמויות בזעם. "אלים", אמרו היצורים. "טיטאנים", אמרו האלים. האלים הרגו את הטיטאנים, היה קשה, אבל הרגו. בסיום רצנו משם. כתבתי את מה שראיתי. מה שאתם רואים, זה מה שכתבתי. אני מקווה שיום אחד, בעוד 25 שנים, יבוא מישהו שיקרא את הסיפור הזה. המשך יבוא...