האלוס-פרק 1

נותרו שעות ספורות לזריחה, לוסי שכבה על מיטתה והתעטפה בשמיכה חמימה, "כל כך קר!" אמרה ללונה, "אני מצטערת אבל אנו חייבות להשאר ערות!" לונה ענתה לה ומשכה את השמיכה לכיוונה, "עוד מעט נראה את אלבין, ממש עוד מעט!"
"אני רוצה לישון, למה הוא מתעכב?"
"דיי קשה להשיג את המשחה הזו! וחוץ מזה, תפסיקי לילל, תסדרי את השיער שלך!"
"את יודעת שזה לא משנה, הוא פשוט יחזור לאותו מצב!"
לונה הביטה בה בעיניה הלבנות והקודרות ולאחר מכן התיישבה על השרפרף הקטן מול המראה, היא סירקה את שיערה השחור והקצר שהגיע עד לכתפיה וחייכה, לפתע נשמעה נקישה על חלון החדר, "אלבין! סוף כל סוף!" לוסי שמחה ופתחה למענו את החלון,"אני מצטער,רונלדו הממזר בדיוק התקלח כש..."
"מהר, תיכנס פנימה." לוסי קטעה אותו ומיהרה לסגור את החלון, הגשם בדיוק התחזק.
"לא חשוב, הנה המשחה!" אלבין אמר והניח את שפורפרת המשחה על כף ידה של לונה וזו פתחה את הפקק ומרחה מעט מן המשחה הכחולה על ידיה, "התקרבי, לוסי." לוסי צעדה לכיוונה והתישבה על השרפרף, "קדימה, אני רוצה לראות!" זירז אותן אלבין, לונה שפשפה את כפות ידיה זו בזו ומרחה אותן על אוזניה של לוסי.
"זהו! סיימתי." לונה חייכה.
לוסי הרגישה משונה, "אני הולכת לשטוף פנים, בקצב הזה אני עוד ארדם מבלי שאשים לב."
"היי לונה, למה שלא תסבירי לי מה קורה ללוסי? זאת אומרת, אני לא מבין למה כל כך חשוב לה להסתיר את אוזניה." אלבין שאל את לונה מהורהר.
"אדיוט! זהו עולם מלא בבני אדם, אתה לא חושב שיבחינו באוזניה? מדענים מטורפים יתפסו אותה ויבצעו עליה ניסויים...אוי, תשכח מזה אתה לא תבין." לונה ענתה לו בעוקצניות, אלבין הניע את כתפיו.
"עוד כמה זמן נשאר לי להשאר עם המשחה על האוזניים?" לוסי שאלה כאשר חזרה מחדר האמבטיה, לונה ואלבין פערו את פיהם, לונה רצה אל לוסי ובחנה אותה ואילו אלבין הטיפש נשאר מרייר, "אוי אלבין, אתה כזה אדיוט." לונה סיננה, "וואו לוסי,האוזניים שלך חזרו למצבם הקדמותי! ממש כמו קודם."
"הו באמת?!" לוסי חזרה לחדר האמבטיה ובחנה את אוזניה בגאווה, "תודה, אלבין! אלבין?" היא ניסתה לאתרו בעיניה אך לא מצאה אותו, "אולי הוא במטבח?" לונה שאלה, "לא." לוסי ענתה בשלילה.
"אלבין...!" לוסי קראה בקול מתמשך, "לאן האדיוט נעלם?" לונה תהתה ובדקה בתוך המקרר.
כעבור רבע שעה, הן התייאשו והניחו שהוא חזר לביתו, "שנלך לישון?" לונה שאלה.
"בסדר, כמה טוב שאימי לא נמצאת בבית!" ענתה לה לוסי, הרימה את השמיכה והתכווצה מקור מתחתיה, לונה נרדמה לצידה.
למחרת, לוסי נכנסה למטבח והחלה לבשל ביצים קשות, "בוקר טוב." אמרה ללונה המנומנת שהתיישבה על הכיסא המרופד.
בסיום בית הספר, לוסי חזרה לביתה וראתה מכתב מקופל על מיטתה, "הו לוסי, קרה דבר איום! בואי נפגש בשעה ארבע אחר הצהריים ליד עץ האקליפטוס, לונה." קראה ללא קול, היא הניחה את תיקה בפינת החדר ויצאה החוצה בריצה, אל הפארק ובליבה חששות רבות.