פרדוקס - פרק 34 - פרק אחרון

הקרקע נסוגה אחורה ובור שחור נפער תחת דיימון. מגלשה היישר לטרטרוס.
תומר היה בצורת זאב כאשר הוא ילל ורץ אלי. הייתה לו פרווה אפורה רכה. ליטפתי לו את הראש והוא נשף עלי בחיבה.
"הלוואי שיכולתי להחזיר אותך, אבל אפילו שאני אל עכשיו, אני לא מסוגל" אמרתי.
הוא לא הגיב בכלל, אפילו שהוא היה זאב עכשיו.
האלים הגיעו בבת אחת, בוחנים את אירועי הקרב.
ואז נזכרתי במשהו. זה היה יום אמצע החורף.
האלים התכנסו והתחילו לדבר בזמן שכולם עברו על הפצועים ואני ישבתי בפינה ורעדתי מקור ומפחד.
"וכמובן שעלינו להודות לסהר" אמר זאוס והסתכל עלי.
העלתי אליו מבט.
"אני לא חושב" אמרתי "חציתי את הגבול, הפכתי את עצמי לאל".
"זאת אכן חציית הגבול, אבל החלטנו שכמתנה אתה תוכל להשאר אל ואתה אף תעזור לאבא שלך" אמר זאוס.
רק אז שמתי לב להאדס יושב שם. גבר עם שיער מתולתל בצבע חום עם עיניים שחורות כמו שהיו לי. הוא היה לבוש גלימה שחורה עם מעיל שחור ומכנסיים כהים. הוא נעל נעליים לבנות.
"מה?" שאלתי.
"אתה תהיה אל זוטר, עוזר של אביך" אמר זאוס.
"תודה לכם" אמרתי "אבל אני לא כל כך ראוי לכבוד הזה".
"אתה כן" אמר האדס.
"ועכשיו, קסו" אמר זאוס "אני אתן לאתנה לדבר".
ראיתי את קסו עומד שם, מול האלים.
"קסו" אמרה אתנה "יש לך הזדמנות, זכית בה, גיבור בפעם השלישית ברציפות".
"מה?" שאל קסו "מתי?".
"אתה מתת פעמיים ועכשיו אתה חי בפעם השלישית" אמרה אתנה "ובפעמיים הראשונות היית גיבור".
"על מה את מדברת?" שאל קסו.
"יש לך הזדמנות" אמרה אתנה "אתה ראוי לחיות באי המבורכים, או שאתה מעדיף להיות אל".
"אל?" שאל קסו "חיי אלמוות?".
"כן" אמרה אתנה.
"אז לא" אמר קסו "אני מעדיף למות, ראיתי כבר כמה העולם אכזר, לא הייתי רוצה לראות אותו מידרדר".
"אז אתה פשוט תמות?" שאלתי.
"כן" אמר קסו "אתה נער חכם מאוד, סהר, ואני חושב שהאלים הרוויחו אותך, אבל אני לא הייתי רוצה לראות את העולם מידרדר. דבר אחרון, מאוד מתאימות לך עיניים ירוקות".
הודתי לו חרישית בזמן שהאדס שלח את הנשמה שלו למוות באי המבורכים.
ואני עמדתי בפני חיי אלמוות. קרים, לא משתנים ועם זאת. גם מעניינים. אני מקווה.