קרב קיומי - פרק 19

האור הבהב. אור זהוב עד שלבסוף נכבה וראיתי שם דמות של גבר, עם שיער מתולתל בצבע חום ותווי פנים שדוניים.
האף שלו היה סולד והוא לא חייך בכלל, אבל עדיין הוא נראה כמו אדם נחמד.
"הרמס!" קראה מאי.
"שלום מאי, שלום לוק" אמר הרמס.
לא האמנתי שבפני העיניים שלי עומד אל. לא ידעתי מה לעשות. לחצתי את בובת מדוזה שביד שלי.
"אבא?" שאל לוק.
הרמס בחן אותו. "בוא איתי" הוא אמר וסימן ללוק להתלוות איתו לסלון.
"אנבת', את פצועה!" קראה מאי כאשר ראתה את הפגיעה של תאליה ברגל, איפה שהכימרה תקפה אותה.
"אני תאליה" אמרה תאליה.
מאי הלכה לארון במטבח והוציאה ממנו תחבושת. היא התיישבה ליד תאליה.
"רגל" היא אמרה.
תאליה הרימה את הרגל שלה ומאי התחילה לעבוד בשביל לחבוש לה את הרגל.
אני בינתיים שיחקתי בבובת מדוזה וניסיתי להקשיב לשיחה בין לוק להרמס.
ידעתי שלוק נסער, ידעתי שהוא כועס, אבל לא ידעתי מה קרה לו בדיוק.
"למה פתאום אתה מתגלה בפניי?" תבע לוק. הוא נראה כאילו בכל רגע הוא ישלוף את החרב שלו ויתקוף את האל. לעומת זאת, הרמס בחן אותו במבט של חמלה.
הוא היה לבוש בטרנינג כחול כהה ונעל נעליים מכונפות.
הסתכלתי על מאי שחבשה את תאליה.
היא סיפרה לתאליה וככל הנראה גם לי, סיפורים על לוק ועל איך שהיה חמוד כתינוק.
היא פתאום נעצרה והלכה לתנור. היא כיבתה אותו ואז שלפה עם כפפה את מגש העוגיות.
"נהדר!" היא אמרה. היא לקחה את העוגיות ושפכה לתוך צלחת. את הצלחת היא הביאה לנו.
"תהנו" היא אמרה "הוספתי להן הרבה שוקולד-צ'יפס".
היא חזרה לטפל ברגל של תאליה ולספר על הפעם הראשונה שלוק הלך.
"לוק, התייחס לאמך בכבוד" אמר הרמס בטון חצי כועס חצי מרחם. לא הכרתי את הרמס, אבל כבר עכשיו החלטתי שהוא לא נחמד. הוא לא היה אבא טוב, אבל הוא בכל זאת היה אל.
"אז הכל היה לטובתי. לגדול ברחוב, לדאוג לעצמי, להילחם במפלצות." אמר לוק בקול זועם.
תאליה בהתה בו גם.
"אני לא אל!" שמעתי אותו צורח "היית יכול לומר משהו, לפחות פעם אחת. היתת יכול לעזור כש" הוא הוריד את הטון, ככל הנראה שלא נוכל לצוטט.
ריחמתי כל כך על לוק. לוק היה נחמד כלפיי, טוב אלי, אכפתי. אהבתי אותו כמו אח. לא רציתי שהוא ירגיש רע אבל ידעתי שהרמס גורם לו לכעס. ידעתי שהוא שבור, ולא יכולתי לעזור לו לצערי.