האלים של מצרים 2- המקדש

אחרי 3 ימים... "אתה בסדר?", שאלו אותי. "מי זה?", שאלתי. "צ'רלי.", ענו לי. צ'רלי היא אחותי הקטנה. היא בת 14, אני בן 17. "המטה...", אמרתי. "מה?", שאלה אותי צ'רלי, "איזה מטה"? הוצאתי ממתחת לכרית מטה. מוזר, אני לא זוכר שום מטה. "חדג'!!!" צעקתי. לפתע יצא פיצוץ מהמטה שפגע ברופא. הרופא נשבר כמו פסל. מטה כמו שלי יצא מהשברים. "קחי", אמרתי לצ'ארלי תוך כדי העברת המטה אליה. "אופי", צעקתי. הדלת נפתחה. לפני 3 ימים... מטה עף אליי.תפסתי אותו בידי. עצמתי עינים. לפתע מצאי את עצמי בזמן אחר. הייתי בדיוק באותו מקום רק לפני 5000000 [חמישה מיליון] שנים. או דקות. או חודשים. הייתי הולך על חודשים. המקום נראה כה מפואר ולא ישן בכלל. לפתע נסיך עם גלימה שחורה הגיע למקדש ובידו אבן. הוא דיבר בטלפתיה אבל איכשהו שמעתי אותו.{סוף סוף, כאן אוכל לדבר איתכם, סח'מת, סת, ואפופיס} אבל האלים הללו הם אלת המגפות והרעב, אל הרשע, ואל הכאוס, בהתאמה. {סחמת: מה אתה רוצה?} {אני בסך הכול רוצה לדבר עם סת, אלה בלי שכל!} לפתע עשן מסתורי ואפל הגיע. {אני רוצה לדבר איתך כשאתה אנושי, סת!} לפתע העשן הפך לאיש עם צלקות וידיים שחורות עם אש עליהן. {סת: אוי, נראה לי שמצאתי את הגוף המושלם להתארח בו} סת הפך את האבן לשלושה חלקים. {ילד,} אמר, {אני רואה אותך}. הוא רץ אליי...