היוונים והרומיים-פרק 9

"מה לעזעזל?!" הסתובב לוגן.
והקול יצא.
עכשיו כשאני נזכר בזה אני חושב שלא היה כדי להיזכר בו.
הוא נראה ככה: אף ענק,עיניים בצבע סגול אחיד(אין שום זכר לצבע הלבן), שיניים חדות,רגליי ברווז,כול היד שלו היית תפוחה באופן מוזר (למזלי היא הייתה חבושה),והיד החזיקה סכין משונן ומורעל (אני יודע שהוא היה מורעל בגלל הנוזל הירוק שטיפטף מהלהב),הניצב היה מאחורי הגוף והיה מעוטר בגולגלות,והגלימה שלו (הייתה לו גלימה) הסתירה את הנדן.
"איכס!,מה אתה?" אמרה איילה בגועל שהסכמתי איתו,אחרי הכול הקאתי כשראיתי אותו.
"בן אופל,נולדתי מהחשכה פה לפני שלושה חודשים" ענה,ותקף.
וואו איך שהוא תקף.
סליננג! ויקטור התפתל,סליננג! הוא הפסיק לזוז.
איילה זעמה:"הרגת אותו!" וקפצה עליו.
סליננג! סליננג!,איילה מתה.
בן האופל הסתובב אלי,סליננג! החבלים נקרעו.
שאלתי:"מה שימך?","οπάλιο" הוא ענה.
"אופל" תרגמתי מיוונית.
"בסדר ילד נמצא את החרב שלך ונלך אל אריק רקס" אמר.
"אה היא אצלי,ואני לא אמור ללכת אל האורקל?" שאלתי מופתע.
"אתה צריך ללכת אתם לאורקל,איתי אל אריק" ענה בקוצר רוח ודחף אותי לעבר היציאה.
"בסדר,אבל מי זה אריק?" שאלתי.
"בחור עם עיניי דרקון,עם יש לך עיניי דרקון אתה מסוגל לראות את העתיד" ענה ויצאנו חוצה.
"איפה הוא?" שאלתי.
"מעבר לפינה" ענה בקצרות ודחף אותי לשם.
כשהגענו ראיתי קבצן עושה מדיטציה,אבל מה שהפחיד אותי היה העיניים,העיניים היו אדומות וזהרו באור ירוק והעינית הייתה צרה כמו לחתולים.
הגוף היה פחות או יותר אדם ודרקון שהתערבבו:היו כנפיים,חזה אנושי עם קשקשים,ראש אנושי חוץ מהעיניים,רגליים אנושיות עם קשקשים וידי דרקון.
"מה לעשות עכשיו?" שאלתי את אופל.
"חכה" נהם ונגע באריק.
התגובה הייתה מיידית.
אריק התחיל להשתנות לאדם בן 20 בערך,עיניי הדרקון הסתובבו וחשפו עיניים כחולות.
"כן,מה?" שאל את אופל.
"הילד רוצה לדעת את העתיד" ענה לאריק.
"העתיד?!" הופתע.
כן העתיד" אמרתי.
"העתיד הוא לא ספר! אני בודק אותו רק בסכנת חיים!" אמר בכעס שהפתיע אותי.
"אבל זה כבר סכנת חיים! קרונוס יודע איך לקחת את כוחו של מחבר הסיפור הזה בלי למות!" עניתי.
"הוא... הוא יכול?!" קפץ אריק.
"כן אני יכול!" אמר קול שהרעיד את האדמה היסתובבנו ו


המשך מחרתיים חג סוכות שמח!