בועטים בתנאי לחץ

בועטים בתנאי לחץ

לא היה בינינו לבין לבלנד מחיצות של רגשות. הוא היה ממוצא כורדי אציל ואנו יהודים. כאשר נפגשים בני מיעוטים נרדפים בעיראק בידידות כשלנו, לא תישארנה שום מחיצות ביניהם.

בלנד הוא בן למשפחה כורדית גדולה, היה משורר, שולט בעט ובקי בלשון ערב יותר מהערבים עצמם. אולי זה בגלל מוצאו הכורדי. כולנו, בני הדור האבוד אוחזים בספרים ונאחזים על ההבדלים שבין הגזעים והדתות ושאר עיוותים. היינו מבלים שאת חיינו בקפיצות על מכשולים ונזהרים פן תישברנה רגלינו.

נמשכתי לידידי בלנד בגלל פשטותו ויושרו.הוא היה אומר את הדברים המורכבים ביותר בפשטות ובמלוא התום. צעיר חסר מעצורים נפשיים וחסר פחד, בעולמנו אין שום עכבות ובדמיונו אין מכשול. אותו יום היו בני קהילתנו נאנקים עדיין תחת הרדיפות המרות.

ניסים התהלך ממורמר ומתכונן לבאות.

פתח בלונד ואמר: "ידוע לי כי הערבים רואים אתכם היום כפושעים מועדים".
צחקנו, אני וניסים ואמרתי בעקבות דבריו:
"ידידי בלנד, אולי זה גל עובר, אך אני נזהר גם ממך, על כן לא אתייחס לדבריך".

בלנד הסתכל בי בעיניים פקוחות ואמר: "לא ידידי, אין אני ערבי, ואינני חש כערבי. אל תיזהרו ממני ואל תפחדו. דעתכם על הערבים ועל הבעיות שלהם אינה מעניינת אותי".

"איזה הבדל ביניכם?, פרץ ניסים בשאלה "האינך מוסלמי? בעורקיך זורם אותו הדם הזורם בעורקיהם, אין זה דם אלא...."

בלנד צחק ולא כעס על גסותנו. לאחר רגעים נפרד מאתנו ואז פניתי לניסים ואמרתי לו:

"שמע ניסים! פנית אל בלנד בצורה קשה ביותר שאפשר לשער".
"לא יכולתי לעצור בנפשי" ענה בקול רם ללא שים לב סביבו. אם הכל רואים אותי כיהודי, מדוע לא אומר את דעתי כיהודי?": "עיני כולם קורצו מחומר אחד. אבל בלנד שונה" מחיתי לפניו.
"נכון" ענה ניסים "אשך לא יכולתי לעצור ברוחי".

תקרית זו הוכיחה לי פעם נוספת שהעניין מצוי במחשבתו של כל אחד ומטביע את חותמו על דבריו ועל התנהגותו. אפילו אנשים שאינם שונאים אותנו נוטלים את ענייננו ודשים ו עד בלי די.
"למה חיווה בלנד את דעתו על הערבים לפנינו?"
כי מצפונו העיק עליו,
כי הוא היה איש חצוי בנפש וכפול בייסוריו.