חמורו הלבן של השיך

חמורו הלבן של השייך

שייך' בדואי מפורסם עמד בראש ש ירה, רכוב על חמורו הלבן. הוא אהבה את חמורו וטיפל בו כהלכה. בשיירה היה אורח שנשא עמו שמונים דינרי זהב בתוך תיק העשוי מעור טלה קטן.בוקר אחד התעורר האורח ומצא שהתיק שלו עם הדינרים נעלם, ניגש האורח את השייך' והודע לו על היעלמות התיק עם הדינרים. חקר השיך וחקר, שאל ושאל, ולבסוף נדנד בראשו ואמר: "כספך יוחזר אליך לפני שקיעת החמה, חזור יוחזר לבין ידיך, אם ירצה השם, לך לשלום!".בערב קרא השייך' לכל הגברים בשיירה והתחיל להסתכל בפניהם אחד אחד, הסבלנות ובשקט. לאחר זמן מה הוא אמר: "באוהל המנוחה שלי יש חמור לבן,הוא לא יכול לדבר, אבל בנפשו יש רגש, אשר יעזור לגלות את הגנב. אני מצווה עליכם להיכנס, אחד אחד, אל האוהל, כל הנכנס לאוהל צריך ללטף את הזנב של החמור, כאשר היד הנוגעת טהורה, יישאר בחמור שקט, כאשר היד הנוגעת אינה טהורה ישמיע החמור את קולו. כך אדע מי הגנב ואעניש אותו בלי רחמים". כל האנשים נכנסו לאוהל, כל אחד בתורו והחמור לא השמיע קול. השייך' קרא לגברים וניגש אליהם אחד אחד והריח את ידיהם המושטות. כאשר הגיע לגנב והריח את כפות ידיו, הוא נבהל וחזר מספר צעדים לאחור. אז צעק השייך': "הנה, הנה הגנב אשר בינינו! תן את דינרי הזהב לאורח, מיד ואם לא, אהרוג אותך". הגנב נפל על פניו והתחנן לרחמים וכמובן שהחזיר את הכסף.
האורח שמח על החזרת הגניבה, אך בכל זאת הוא רצה לדעת כיצד השייך' גלה את הגנב ומה הוא עשה?
השייך' כי הוא טבל את זנב החמור במי נענע, וכאשר כל האנשים נגעו בזנבו של החמור, היה הרייח של הנענע על כפות ידיהם, חוץ מהגנב, שפחד שהחמור ישמיע קול בעת הנגיעה בזנבו, ולכן הוא לא נגע בזנב וכמובן לא היה ריח של נענע על כפו ידיו. וכך הצליח השייך' לגלות את הגנב.