http://www.tale.co.il/ Articles at סיפורים en-us http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%91%D7%AA/%2525d7%2525a9%2525d7%252591%2525d7%2525aa-%2525d7%25259e%2525d7%2525aa%2525d7%2525a7%2525d7%2525a8%2525d7%252591.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%91%D7%AA/%2525d7%2525a9%2525d7%252591%2525d7%2525aa-%2525d7%25259e%2525d7%2525aa%2525d7%2525a7%2525d7%2525a8%2525d7%252591.html Sun, 17 Jan 2010 22:46:23 +0200

השבת מתקרבת, כאילו דופקת בדלת ומבקשת: אפשר להיכנס! היא כל כך מנומסת, תארו לכם את השבת, לבושה שמלת כלולות, נכנסת אלינו הביתה. כמו כלה ביום חופתה,. והבית נקי ומצוחצח. הילדים לבושים בבגדי שבת לבנים. הרגשה של טוהר של אור של קדושה. הרגשה שרק הנשמה הקדושה מרגישה.

מעשה בשבת שהקישה בביתה של גב‘ שבתאי. הייתה האישה בשלבי הכנה סופיים לשבת. רגע! אמרה גב‘ שבתאי אני מסיימת. כבר. חכי, והשבת חיכתה בשקט, אל תלחיצי אותי, אני מסיימת. חיכתה השבת בסבלנות. ברקע נשמעה צפירה של שבת קודש. ווי-לי נזכרה האישה. בשבת שחיכתה בכניסה -סוף סוף הכניסה אותה. נכנסה השבת מגונדרת, מהודרת, רגועה. לא העירה! על שחיכתה. חייכה! וברכה! שבת שלום לך: גב‘ שבתאי היקרה! וקולה נשמע כמו שירת מלאכים. הלוואי! שנלמד כולנו לקבל את שבת המלכה. בתחושה נפלאה. המביאה איתה ניחוחות של קדושה. המאירים את ביתנו ואת ליבנו.
]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%91%D7%AA/%D7-%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%95-%D7%D7c%D7%91%D7%9F-%D7%A9%D7c-%D7%D7%A9%D7%99%D7%9A.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%91%D7%AA/%D7-%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%95-%D7%D7c%D7%91%D7%9F-%D7%A9%D7c-%D7%D7%A9%D7%99%D7%9A.html Sat, 21 Nov 2009 10:19:59 +0200
שייך' בדואי מפורסם עמד בראש ש ירה, רכוב על חמורו הלבן. הוא אהבה את חמורו וטיפל בו כהלכה. בשיירה היה אורח שנשא עמו שמונים דינרי זהב בתוך תיק העשוי מעור טלה קטן.בוקר אחד התעורר האורח ומצא שהתיק שלו עם הדינרים נעלם, ניגש האורח את השייך' והודע לו על היעלמות התיק עם הדינרים. חקר השיך וחקר, שאל ושאל, ולבסוף נדנד בראשו ואמר: "כספך יוחזר אליך לפני שקיעת החמה, חזור יוחזר לבין ידיך, אם ירצה השם, לך לשלום!".בערב קרא השייך' לכל הגברים בשיירה והתחיל להסתכל בפניהם אחד אחד, הסבלנות ובשקט. לאחר זמן מה הוא אמר: "באוהל המנוחה שלי יש חמור לבן,הוא לא יכול לדבר, אבל בנפשו יש רגש, אשר יעזור לגלות את הגנב. אני מצווה עליכם להיכנס, אחד אחד, אל האוהל, כל הנכנס לאוהל צריך ללטף את הזנב של החמור, כאשר היד הנוגעת טהורה, יישאר בחמור שקט, כאשר היד הנוגעת אינה טהורה ישמיע החמור את קולו. כך אדע מי הגנב ואעניש אותו בלי רחמים". כל האנשים נכנסו לאוהל, כל אחד בתורו והחמור לא השמיע קול. השייך' קרא לגברים וניגש אליהם אחד אחד והריח את ידיהם המושטות. כאשר הגיע לגנב והריח את כפות ידיו, הוא נבהל וחזר מספר צעדים לאחור. אז צעק השייך': "הנה, הנה הגנב אשר בינינו! תן את דינרי הזהב לאורח, מיד ואם לא, אהרוג אותך". הגנב נפל על פניו והתחנן לרחמים וכמובן שהחזיר את הכסף.
האורח שמח על החזרת הגניבה, אך בכל זאת הוא רצה לדעת כיצד השייך' גלה את הגנב ומה הוא עשה?
השייך' כי הוא טבל את זנב החמור במי נענע, וכאשר כל האנשים נגעו בזנבו של החמור, היה הרייח של הנענע על כפות ידיהם, חוץ מהגנב, שפחד שהחמור ישמיע קול בעת הנגיעה בזנבו, ולכן הוא לא נגע בזנב וכמובן לא היה ריח של נענע על כפו ידיו. וכך הצליח השייך' לגלות את הגנב.

]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%91%D7%AA/%D7%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%D7%99%D7.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%91%D7%AA/%D7%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%D7%99%D7.html Fri, 20 Nov 2009 18:56:03 +0200
עמדתי נדהם ונכלם מול בנין הרב קומות שגובהו הרקיע לשחקים. עמדתי ולא האמנתי למראה עיניי. שפשפתי, עצמתי ושוב פתחתי אותן והבניין נשאר, המראה לא השתנה. הבית עמד במקומו ולא זז.
חיפשתי את הבית הקטן בין הקומה האחת ………….ולא מצאתיו.
חיפשתי את הגינה המטופחת שכל עץ וכל שתיל בה נטעתי במו ידיי, והיא לא היתה.
חיפשתי את כל משאהבתי....את כל מה שחלמתי…...........והם נעלמו ואינם.
חיפשתי את אבי ואת אמי, את אחיי ואת אחיותיי, את חבריי ואת שכניי. כמובן, גם הם פרחו ואינם.
הבית נהרס ואיננו.
הבית נעלם .
במקומו עמד הבניין המתנשא וחסר הרגשות הזה.
הוא גזל את כל היקר לי....את כל שאהבתי והוקרתי,
את ילדותי ואת נעוריי.
את הפשטות ואת הצניעות,
את הנועם ואת החום,
את עברי שאותו רציתי לשמור.
אך דבר אחד הבניין העצום עם הפאר המזויף לא יכול לקחת ממני..
את זכרונותי.
הם עמי לעד..... אודותם אכתוב למען שילדיי ונכדיי יזכרו את הבית שהיה

ואיננו עוד. יזכרו ולא ישכחו.


]]>