גבורת היהודי בחנוכה

פעם אחת, לפני הרבה-הרבה שנים, מלך מֵלֵך רשע
באפריקה. לפני חנוכה המלך גזר גזרה חדשה: "כל מי
שידליק נרות חנוכה – מות יומת!".
פחדו כל היהודים שהיו באפריקה ולא הדליקו נרות;
אך היה יהודי אחד שהיתה לו חנוכיה ענקית; כל קנה בגודל של שולחן והיא ניצבה על הר גבוה שהאיר את כל העיר. ביום הראשון הוא פחד ולא הדליק, וגם ביום השני והשלישי וכן הלאה; אך ביום השמיני הוא לא היה יכול להתאפק כי הוא אהב מאד את המצוה, והדליק את הנרות.
כל היהודים פחדו כל היום שהמלך יבוא ויעניש אותם; אך כל היום המלך לא הגיע; ואפילו שום שליח לא הגיע.
בבקר, למחרת, כל היהודים הלכו לבית-כנסת להתפלל ואז – ראו שומרים ולידם – ניצב המלך בכבודו ובעצמו!
המלך שאל: "מי הדליק את נרות החנוכה?!".
כל היהודים רעדו מפחד; והיהודי שהדליק את הנרות חשב בליבו: אם אף-אחד לא יגיד – יענשו כולם; ואם אני אגיד – אז רק אני אענש.
קם היהודי הזה ואמר: "אני הדלקתי את נרות החנוכה!".
קרב המלך אליו ואמר: "החנוכיה שלך הצילה את חיילי. הם חזרו מקרב ארוך ומתיש; הם היו באמצע מדבר ולא ידעו לאן ללכת; ואז – הם ראו את אור נרות החנוכה וכך
הגיעו כולם בשלום". ואז נתן המלך ליהודי את הטבעת שהיתה על ידו ונתן לו רשות לחתום ולבטל את כל הגזרות שהיו באפריקה, ומאז ועד היום הם חיים שם בשלום.