אין דרך לחזור

לפעמים אני יושב וחושב,
איך יצא שלבסוף אני שוב עוזב.
בלי אח, רע חבר או ידיד,
יוצא לדרך חדשה, למיד.
איך שוב קרה שכולם עזבו?
איך שוב יצא שהם התפוגגו, נמסו?
הם היו חלום? זה לא ייתכן,
לא דמיינתי אותה, הנערה רבת החן.
זאת שעלתה על כולם ביופיה,
זאת שעלתה על כולם בחיוכה.
ורק לשראות אותה שוב, יבהיר לי לבסוף,
שאת רגשותיי בפניה לא אוכל לחשוף.
שנינו שונים וכל כך רחוקים,
ואיך אפשר לשכוח שנסעתי למחוזות אחרים?
לעולם לא אראה אותה, את חיוכה,
לעולם לא אשוב להרגיש אותה, את חיבוקה.
רק מתוך אינסטינק מביט לאחור,
אבל שוב נזכר, אין דרך לחזור.