אין לו שם :P

מסתובבת,
אף אחד אינו מבחין,
בסך הכל רוח במסדרונות,
שקופה כמו החלונות.
הצלצול הצורמני נשמע לכל עבר.
נכנסת לתוך הכיתה המחניקה,
כולם מפריעים.
המורות צורחות עד השמיים,
מקוות שמישהו שם למעלה,
שישמע את זעקתם.
ממזמן שכחתי מה זה שקט,
ממזמן שכחתי מה זו אהבה,
ללא כאב.
כבר שכחתי מה זה אושר,
שלא נמחק על ידיי מילים,
כבר שכחתי איך לחייך.
בודדה במקום הזה,
שונה ומשונה,
עצובה ובכיינית,
בזמן שכולם מחייכים.
כלואה אני,
בתוך המקום הזה,
נפשי חפצה בחופש,
לא במאסר