בלוז חסר תכלית

נטשת אותי, נושא מזוודה,
צעדנו על המשעול.
אמרת לי שתשובה לא תעזור,
שעדיף כבר שלא לשאול.
בתחנת האוטובוס עצרת פתאום,
באוויר עמד ריח סיגריות ואנשים.
נתת לי כסף ותקוות שווא,
שעכשיו ההרפתקאה של החיים.

ואז, עזבת אותי,
לחסדיו שלי עצמי.
מה אני בכלל?
איפה בכלל אני.
אתה איש כל כך עלוב,
רשע, חסר לב, אדם רע.
רצית לתת לי אז פרס,
אבל בעצם פגעת לי באותו הרגע.

אז למה נטשת אותי?
מחכה נואשות למכונית.
השארת אותי עם קצת כסף,
שאלות, ובלוז חסר תכלית.