הדם

זה היה לפני שלוש שנים
ריב שלא נפסק
הכדים והזכוכית
נפלו ונטבלו בדם

ואמי ישבה על הכיסא,
מביטה באבי, הישן
ואני רק צופה,
צופה בשקט

מביט באבי נושם

והדם, הוא ניתז
הוא מתפזר, על כל דבר
הוא מתפשט, על הרצפה,
משאיר כתמי אשמה

הדם, הוא אדום,
כמו טיפה מלב שחור
ובשנייה אחת,
הכל נגמר
בשבילו

המקרה, שאירע
לא ישכח ממוחי, לעולם
ואמי, עוד נשארה,
עומדת על רגליה,
חזקה

היא לא מסתכלת
אל העבר
היא לא חושבת
על מה שקרה

היא רק נושמת
בכל דקה,
ללא אשמה

והדם, הוא ניתז
הוא מתפזר על כל דבר
הוא מתפשט, על הרצפה,
משאיר כתמי אשמה

הדם, הוא אדום,
כמו טיפה מלב שחור
ובשנייה אחת,
הכל נגמר
בשבילו

והדם, הוא לא מפסיק
זורם בעורקים
הוא יוצא מתוך חזה
חזה, של אימי

חור של אשמה רק הרג אותה
משאיר אותה דוממת
והסכין, נשמט
נופל על הרצפה המוכתמת

והדם, הוא ניתז
הוא מתפזר על כל דבר
הוא מתפשט על הרצפה,
משאיר כתמי אשמה

הדם, הוא אדום,
כמו טיפה מלב שחור
ובשנייה אחת,
הכל נגמר

והדם, הוא ניתז
הוא מתפזר על פניי
הוא מתפשט על הרצפה,
משאיר כתמי אשמה

הדם, הוא אדום
כמו טיפה מליבי השחור
ובשנייה אחת, הכל נגמר
בשבילו ובשבילה

הדם, הוא אדום, כמו טיפה מלב שחור
ובשנייה אחת, נגמר הכל
בשבילה, ובשבילו


זה היה לפני שלוש שנים,
ריב שלא נפסק
הכדים והזכוכית
נפלו ונטבלו בדם

ורק אני, צופה בשקט
צופה בנשימה

רק אני, צופה בשקט,
טובל את גופי בדם