מפתח כתיבה

אני מדבר עלייך עוד פעם
הפעם לא על אהבתי בעבר או בהווה
לא על זכרונות מתוקים וזיכרון שבור
לא עלייך באמת, אלא על ההשפעה שלך

כנראה הכל היה שמור בתוך הקופסה שלי
מחשבות ורגשות נפגשות מתנפצות ונשברות
אך הכל נשאר בפנים, ההשפעה מבחוץ קיימת
אבל הכל נשאר בפנים סגור וכלוא

ואיכשהו תמיד אני מתחיל ב"אך" פה
את ממש נקודת פנייה בחיי לטוב ולרע
את בטח שכחת ממני, אני והאנושיות שלי
לא אוכל לתקן משהו שהפך לאבק, אני יודע

אחזור לנושא, אך בעינייך היה תקווה באנשים
תקווה שהם יאמינו לך ויקבלו אותך
כאילו הרגשת שזה בסדר להיות פגיע כי יש תקווה
אני עד היום קשה לי, זה למה אני פה בלבד

אבל אני חושב שהחיבור הרגשי שלי כלפייך
הרגש שלא היה לי שליטה עליו פתח את הקופסה
ויצא הכל, לא הצלחתי לשלוט בכלום אפילו בידי
אני מצטער לפעמים שאת היית המפתח

לא רק שפתחת אותי, גם נתת לי תקווה באנשים
אני מאמין שיש אנשים שאוהבים אותי בגללך
כי את אהבת אותי וראיתי בתוכך אותו רגש
אותו כוח שלא ניתן לשליטה, אותה אהבה

לא אחזור לזה, למה שקרה
אבל תודה לך כי את נתת לי להרגיש חסר אונים
אחרי שנים של שליטה, הרגשתי אנושי
אבל אז דווקא בזמן הכי אנושי שלי

הרגשתי חסר אונים בפניי התשוקה לך.
אני כבר לא מבקש בקשות לחזור אחורה
אני פשוט מקווה שתהיה לי הזדמנות שנייה
הזדמנות שנייה לא לשלוט ברגשות שלי