סבתי היקרה

זמן רב חלף לו, סבתי הישישה טרם חזרה מן העבודה.
ואני מחכה על יד אדן החלון, נושמת בכבדות.
הזמן ממשיך לחלוף ואני תוהה לי אם סבתי אי פעם תחזור.
כבר לא אכפת לי אם אצטרך בדבר מה לעזור.
אך סבתי לא חוזרת, והיממה תכף חולפת.

החלטתי לשתות מיץ תפוזים רענן, שאגב סבתי במו ידיה סחטה.
והנה שעה נוספת חלפה,אני את זמני העברתי בקריאה.
בחצר הבניין נשמעים קולות נמוכים, "אלו הם גברים!" ידעתי.
הצצתי החוצה וראיתי שלושה גברים אשר התנהגו כשיכורים.
לפתע, אחד מן הגברים בי הבחין ומיהר על הגדר להרכין, כך שאבן עלי ישליך.
את הוילון הסטתי ואת עצמי מאחורי הספה הסתרתי.
והנה מופיעים להם שוב אותם הגברים, סכינים ואלות בידיהם וראשם מסתחרר, אני מן החלום ביקשתי שוב ושוב להתעורר.

הצעדים מתקרבים, אני נדחקת בפינה ומניחה לצינת הקיר לחדור לגופי.
קפצתי ממקומי ומיהרתי לקרוא: "ראו! יש שם כלב כה קטן וחביב!"
אחד מן הגברים החל לראות שאין שום כלב, ומיהר באלה לחבוט.
התעוררתי מרעשיהם של אותם הגברים, אשר חזרו לחצר, נגעתי בראשי ומיהרתי לשטוף את הדם הניגר ממנו.

על הספה שכבתי ולשיחת הגברים האזנתי.
"ידידי, אני חושב שאתה סובל מחמרמורת!" אמר גבר.
הלילה קר וגשום, ואני רק מצטערת שלא לימדתי את סבתי להשתמש במכשיר תקשורת.
כל הלילה לא ישנתי, חיכיתי לסבתי הישישה, שתחזור.

אך הסבתא לא חזרה, הגברים את הנערה בזריקה הרדימו, ואת הסבתא בבעיטה "העיפו".
הו סבתא יקרה! אילו רק היית חוזרת בזמן,כל זה היה נמנע מזמן!