אמא ואני

אין כאן גלידה בכלל או שמש
והכי אני אוהבת גלידת ריבת חלב


יום ראשון:

אני עורמת קוביות.
אחת על השנייה למגדל גדול יפה וצבעוני
אני נמצאת כאן כבר יומיים. אובחנתי ע"י דוקטור נדב שתמיד מזיז את המשקפיים במהירות כשהוא רוצה להגיד משהו חשוב
"יהיה לך טוב כאן" הוא אומר , "זה מקום שאליו כל הילדים הולכים".
אני כבר בכלל לא ילדה, אני בת 35!

אמא אומרת שבנפש זה משהו אחר, שעם הזמן היא רק מתחדשת.

והכי אני אוהבת גלידה בטעם ריבת חלב.
אין כאן גלידה בכלל. או שמש.
אמא אמרה שאם רוצים משהו מאוד צריך לעצום את העיניים חזק ולקוות.

יום רביעי:

קצת כואב לי הראש מכל התרופות , החדר הלבן תמיד עושה עיגולים בראש שלי
ותמיד קר פה. אני לא אוהבת להיות פה!
אני מתגעגעת לאימא, היו לה דברים חכמים לומר.
פה סגור וגם נעלמו לי התמונות של אמא וזה מוזר.
היום אני עצובה
אני חושבת שאלך לישון עכשיו.

יום שישי:

כואב לי , כואב לי בלב שוב פעם עם השריטות שלו . איפה אימא?
הלכתי לד"ר נדב. הוא אמר לי להירגע אבל לא הצלחתי. יצאה לי צעקה מהגרון אפילו בלי שהתכוונתי. דוקטור נדב דיבר לאט ובשקט וזה עשה לי נעים. הוא אמר שככה זה ילדים, ככה הם מתנהגים
אני בת 35! צעקתי כי כעסתי והוא הביט בי באותו מבט מוזר.
הרגשתי שכבד לי בעיניים ורציתי את הקירות שלי אז הוא לקח אותי
לפני שנרדמתי הצצתי במראה והייתה שם ילדה
היא חייכה.

יום ראשון:

אני דופקת על הקירות חזק חזק.
הידיים שלי מחליפות צבע לאדום אבל לא אכפת לי
אני רוצה את אימא!
הראש שלי מצייר ציורים של חופש של יונה עם עלה זית בפה
והיא גם מחייכת כי ככה אני החלטתי, גם יונים יודעות לחייך.
ד"ר נדב פותח את הדלת ומחייך אליי. ביד אחת הוא מחזיק גלידה, בטעם ריבת חלב!!
"את רוצה לבוא איתי לאימא"? הוא שואל. ואני חוטפת את הגלידה ומחזיקה לו ביד.
אני טועמת אותה. היא הגלידה הכי טעימה בעולם.

יש שורות שורות של חול בים, וליכלוך.
אני לא אוהבת את הים, הוא גדול והוא יבלע אותי
"לחזור" אני אומרת לד"ר נדב אבל הוא מסתכל קדימה, אולי יש לו בעיה באוזניים
הוא מתקרב ומסתכל עליי בעיניים בלי משקפיים .זה מוזר

"אמא ביקשה להתפזר פה, זוכרת? בדיוק לפני 9 שנים. היית ילדה אמיצה, לא בכית ולא צעקת, החזקתי לך את היד ואת הנהנת, זוכרת?"

הים מצליף בחול ואני זורקת את הגלידה. לא בא לי.

ואז, הדמעות בורחות לי מהעיניים ומחבקות את הבגדים וזורמות על הידיים
והאף שלי מלא בנזלת שאני מקנחת בחולצה כי אין לי טישוי

ד"ר נדב מחבק אותי קרוב והידיים שלו גדולות ויש להם קצת שיער

יש רעש של שקט.

אני עוצמת את העיניים חזק ומקווה שהיא תבוא אליי הפעם

כי ככה היא לימדה אותי.