בגידה

בגידה

הרגשה שאין לטעות בה. אויב מסוכן לכל חיי.
ההרגשה האיומה, המקפיאה, כשמגלים שהאמנתם במשהו כל כך חזק, כל כך בעוצמה שהייתם מוכנים להקריב את חייכם עבורו, והוא נשבר כמו זרד ברוח, כאילו שהוא לא חשוב.
וזה בא לגמרי בהפתעה.
אתם בכלל לא ציפיתם שדבר כזה ייקרה, וכשזה מכה בכם, אתם מרגישים כאילו אלף מכוניות התנגשו בכם. אפילו שיומיים שלמים לא עשיתם ספורט, אתם מרגישים שהשרירים שלכם תפוסים כל כך, שקשה לזוז, ולבנה שלמה נחה לכם על החזה בכבדות בלתי נסבלת. כל כך בלתי נסבלת, שקשה לנשום.
היא כל כך כואבת, הבגידה הזו, שדמעות לא הגיוניות פורצות לכם מהעיניים, וכבר אי אפשר לעצור אותן. אתם בוכים עד שאתם, כולכם, נמסים לחלוטין, לא נשאר בכם שום דבר, אין יותר מה לבכות, לא דמעות, לא מחשבות, לא רגשות. הופכים לאבן קרירה למגע, שרק הרוח שנושבת מראה את פניה.
חוסר ההגינות שבדבר הוא שבאמת שובר אתכם.
הוא הופך אתכם למפלצות אימפולסיבית, שמתכופפות כנגד הזעם, ופורצות באגרסיביות פתאומית, ואז משקיע אתכם בדיכאון חורף, תנומה בלתי פוסקת שנגמרת רק לאחר ההבנה המלאה.
ואז לפתע אתם מבינים הכל, וההבנה היא שגורמת לכם לפרוץ במן יפחת יאוש חנוקה, כל כך שקטה שוודאי רק עשי הלילה מחוץ לחלונכם שמעו.
אתם נופלים על הברכיים, ומביטים למעלה, לא משנה על מה, בפחד זרוע כוכבים. האישונים שלכם בוהקים מדמעות, שממשיכות לזלוג בדממה מזוויעה.
והדממה עוטפת אתכם לרגע... ואז אתם מבינים לחלוטין.
זאת בגידה.