אבודה לנצח פרק 18- החיים משתנים (שוב)

היום הקטנים שלי בני שלוש, סידרתי את הבית קניות אחרונות והכל כבר מוכן לחגיגה. יצאתי לאסוף אותם מהגן, מי היה מאמין שהתינוקות שלי גדלו כל כך!. אליה שלי כזו יפה, בלונדינית עם עיניים שחורות גדולות סקרנית וחכמה. ויינון כזה ילד מקסים ושובב, עם השיער השחור חלק, ועיניים ירוקות. מין שילוב מיוחד שלי ושל אביהם. הגננת סייעה לי לעלות אותם לרכב, והתחלתי בנסיעה.
–" אמא?"
–"מה חיים שלי?"
–"איפה אבא שלי?"
שוב פעם השאלות האלו… –"למה את שואלת מאמי?"
–"למה לתהל ליוני ולרוני יש אבא ולנו אין?"
יינון הוסיף –"גם לשליו ולימית. אפילו אבא של נהוראי בא פעם לקחת אותו מהגן!, למה לנו אין?"

מאז הברית אדי לא הגיע לארץ, התכתבתי אתו מידי פעם במייל וגם שלחתי לו פעם אחת תמונות אבל הילדים לא הכירו אותו. –" יש לכם אבא, מתוקים שלי, בוודאי שיש לכם אבל הוא פשוט לא כאן הוא גר רחוק רחוק, אבל אל תחשבו על זה עכשיו תכף נגיע הביתה וצריך להתארגן ליום הולדת שלכם אתם בני שלוש!"

ההתרגשות ואווירת יום ההולדת השכיחה מהם את המחשבות הללו, כשהגיע הערב הם נרדמו במהירות, מותשים. ארגנתי את הבית ובישלתי ארוחה חמה למחר, הטלפון צלצל אדי היה על הקו, חשבתי שהוא התקשר לברך את הילדים לרגל יום ההולדת אבל הוא היה כולו לחוץ, ואמר שבעוד כמה דקות יגיעו נציגים מהשגרירות לאסוף אותי ואת הילדים למטה השגרירות, שעלי להיות מוכנה, לארגן את הילדים ולנסוע במהירות.
– " אדי אני לא מבינה מה קרה, למה אתה כל כך לחוץ שניסע? "
–" אין זמן נדבר כשתגיעי לשם את לא מבינה, זה יתפרסם כולם יודעים, כל רגע שאת שם את מסכנת את עצמך ואת הילדים" נשמעו דפיקות חזקות בדלת " נו אני מבין שהם כבר אצלך תתארגני ותצאו במהירות, גם אני מגיע נפגש שם" השיחה נותקה.
פתחתי את הדלת, התארגנתי הרמתי בזהירות את הילדים וירדנו לרכב, קבוצה של צלמים ועיתונאים עמדו מתחת לבית, וחסמו את היציאה. לאחר שנכנסנו לרכב זה היה בלתי אפשרי להתחיל בנסיעה. נאלצנו להזמין ניידת משטרה שפינתה את הדרך וליוותה אותנו עד שהגענו לשגרירות.

" אני לא מבינה? שאלתי אותם, איך כולם יודעים, לא סיפרתי לאף אחד ואני בטוחה שאדי לא סיפר אז איך?" אף אחד מהם לא ענה לי, נכנסתי לאחד החדרים הדלקתי את הטלוויזיה, ואז התברר לי מה קרה. אחיו הבכור של אדי נפטר אחרי מחלה ממושכת, בצוואתו הוא הזכיר את האחיינים הקטנים שלו ובנוסף הוריש להם גם סכום נכבד של כסף, מבלי משים הצוואה פורסמה במלואה, שמועות התפשטו ועכשיו כבר כולם יודעים, שהילדים שלי הם גם הילדים של אדי. המשמעות של זה עבורי זה שינוי דרסטי בחיי ובחיי הילדים, עכשיו ברור שאדי ידרוש שנחייה עם מאבטח צמוד ואולי אני אפילו יצטרך לעבור דירה. אוףףףףףףףף עד שהיה לי קצת שקט.

עברו כמה שעות אדי הגיע, הוא אמר שהכול כבר סודר ושאני והילדים נחזור אתו בטיסה הבאה לשבדיה.
–" מה שבדיה? אדי מה יש לך עוד כמה ימים יחזור השקט בינתיים אנחנו נגור כאן, ואח"כ תצמיד אלינו מאבטח תקופה וזה יעבור. אדי כאן זה הבית שלי, הילדים לא מכירים בית אחר"
–" יקירתי את לא מבינה, עכשיו כשאחי נפטר, אני המלך לעתיד, והילדים הם אלו שממשיכים את המלוכה אני לא משאיר אותם כאן לא משנה מה יהיה אני לוקח אותם איתי בטיסה הבאה! את מתכוונת לבוא?"