אבודה לנצח – פרק 21

הוא לא ענה. פתחתי את האולר שלי והצמדתי אותו לידי.
אדי תפס אותי ואמר: "תפסיקי, לטובתך אל תתעקשי"
–"תגיד לי איפה הם!" נאבקתי בו, הצלחתי להשתחרר מהאחיזה שלו
" אל תאלצי אותי לקרא לאבטחה, יקירה תני לי את האולר"
הוא ניסה לקחת את האולר, משכתי אותו ממנו בכוח ואז הוא צעק, זרק את האולר, ותפס את ידו הימנית. נכנסו מספר שומרים: "מה קרה פה?"
–"הכול בסדר, צאו"
הם הסתכלו עליו " אבל אדוני אתה…"
–" צאו! "
ידו דיממה הוא נשך את שפתיו ואמר: "אני דואג לך כל כך דואג לך ואת…"
-"אדי, די! איפה הם?".
-"אוי יקירה , אני כל כך מצטער, לא הצלחתי להגן עליהם, שניהם חולים, ואנחנו לא מצליחים להבין מה יש להם, ניסינו בשלושת הימים האחרונים בכל דרך אפשרית, אבל הגוף שלהם לא מגיב הרופאים אמרו שכבר אין סיכוי ש… שהם התעוררו ואנחנו…"
–" לא נכון זה לא יכול להיות, אבל אני ראיתי אותם אתמול כשהתעוררתי הם היו כאן וחיבקו אותי, אתה משקר! לא יקרה כלום לילדים שלי, לילדים היפים שלי, אני באה אמא באה אליכם ילדים שלי" קמתי והתחלתי ללכת
–" מה את עושה?, לאן את מתכוונת ללכת?" התקדמתי מספר צעדים, זה כאב , אבל זה לא הזיז לי, הגעתי כבר לדלת פתחתי אותה ונפלתי, קמתי התקדמתי עוד שני צעדים ושוב נפלתי.
אדי תמך בי –" בואי את חייבת לנוח את עוד לא יכולה ללכת " הוא עזר לי להגיע למיטה
-"אבל אדי איך זה הגיוני? אני כבר מתחילה להשתגע הם היו כאן איתי, אני זוכרת שהם היו כאן איתי"
–" אוי יקירה , תביני הפעם הקודמת שהתעוררת הייתה לפני שבועיים"
-" בבקשה קח אותי לראות אותם"
–" זה מסוכן בשבילך, אולי כשתתחזקי יותר אני יוכל…,אין סיכוי שאני ייקח אותך, לא עכשיו וחוץ מזה אסור לך להתאמץ, את חייבת לצבור כוחות"
-" איך אני יישן? איך? ואם אני לא התעורר בזמן?" התחלתי לבכות ולצעוק, "אדי, בבקשה, קח אותי לשם אני חייבת לראות אותם"
הרופא נכנס, אדי הסתכל אליו והוא אמר: " אני מצטער, אבל זה בלתי אפשרי, ואני מצטער גם על זה"
–"על מה?" אמרתי כולי דומעת, ואז הוא הרגשתי דקירה ביד.
-" למה עשית לי את זה?"ראיתי את המזרק בדי שלו וכמה שניות אחר כך נרדמתי.

התעוררתי בבהלה, החדר היה חשוך, אני חייבת לראות אותם. קמתי בדממה והתחלתי ללכת. הפעם זה היה הרבה יותר קל, הסתובבתי בין החדרים, ואז מצאתי אותם הם היו במרחק של שני חדרים מהחדר שלי. אאחחחח אם הייתי יודעת שהם כל כך קרובים… נכנסתי, הם שכבו שם, דוממים. הרגשתי ריח מוזר וחריף. איך הם משאירים את הקטנים שלי פה בריח ובחנק הזה?! שילכו לעזאזל כולם.
הרמתי את אליה חיבקתי אותה, הרחתי אותה, ולקחתי אותה לחדרי, הנחתי אותה על המיטה ומיהרתי להעביר אלי גם את יינון. נשמתי בכבדות, זה היה קשה אבל הרמתי גם אותו, חיבקתי, נישקתי נשמתי אותו ואיכשהוא הצלחתי להעלות גם אותו למיטתי. נעלתי את דלת החדר. התיישבתי והחזקתי אותם קרוב אלי.
חלפו כמה דקות, אולי כמה שעות ואז שמעתי התרחשות מחוץ לחדר. ניסיתי להקשיב הקולום התחלשו מרגע לרגע ולפני ששמתי לב נרדמתי, שוב.