מישהו/י לא מוכר,
לא העלתי הרבה זמן אז... פרק ארוך במיוחד! שתיהיה לנו בעזה שנה מקסימה ומלאת חיוכים, ושנזכה רק לתת!
♥♥♥ אוהבת אתכן!

בלי לדעת כלום, פרק 16 חלק 2; ממבט אחר,

מישהו/י לא מוכר, 03/09/2013 627 צפיות 2 תגובות
לא העלתי הרבה זמן אז... פרק ארוך במיוחד! שתיהיה לנו בעזה שנה מקסימה ומלאת חיוכים, ושנזכה רק לתת!
♥♥♥ אוהבת אתכן!

בבית של שירי היה חמים ונעים לעומת בחוץ; ששם היה קר ביותר.
עוד חצי שעה נכנסת שבת ולכן עליתי ישירות למקלחת ברגע שנכנסתי לבית.
התקלחתי ובגלל הלחץ של הזמן החלטתי לא לחפוף, מימלא חפפתי כבר הבוקר.
התלבשתי במהירות והשתדלתי ללבוש את הבגדים הכי צנועים שיש לי, מרחתי איילנר דק ויצאתי מהבית.
בחוץ התחיל כבר להחשיך ומיד הצטערתי שלא לקחתי סוודר, אני כבר אקח אחד משירי.
הרחוב היה שלא כהרגלו שקט ואווירה רגועה, בלי חלץ או רצון למלא את היום שעומד להגמר בכמה שיותר חוויות והנאות.
בכמה חלונות נרות שבת דלקו והפיצו אור חמים, גם בבית של שירי היו נרות שנחו על עדן החלון ששם גם ראיתי את דנה.
הכלב הרים אלי עיניים גדולות ולמרות שהוא לא נבח כמו היום בבוקר הוא הביט בי עם עיניים מצפות משהו ולא במבט משועמם או ממורמר.
עברתי אותו ופתחתי את דלת הבית.
"שבת שלום," אמרתי בשקט.
דנה חייכה אלי מהמטבח ושירי קפצה לפתע מולי.
"שבת חברה, השולחן ערוך והאוכל מוכן אז בלי הרבה תרוצים וניסיונות התחמקות תתקדמי לחדר שלי." אמרה בקול שסתר את נימת מילותיה.
נשפתי בשקט ונכנסתי לחדר האחרון שבמסדרון אחריה.
שירי נתנה לי להתיישב על המיטה ואז סגרה את הדלת.
"נו, דברי." אמרה והתיישבה לידי.
"על מה?" שאלתי בתמימות.
"אמלי !!!" צעקה ופערה את עיניה עד שחששתי שהם יצאו ממקומם.
"הוא חמוד ופה זה נגמר!"
"את באמת לא מתכוונת לספר לי? אני ראיתי באיזו סקרנות הבטת בו אתמול, והיית ככ נבוכה ואדומה! ואני יודעת שאת חושבת עליו הרבה," אמרה בלחש.
"אני לא!" הבחנתי שהרמתי את קולי גבוה מידי ומיד הצטערתי.
נאנחתי, לקחתי כרית רכה וחיבקתי אותה חזק. נשכתי את שפתי התחתונה.
"מצטערת, אמרתי. "אני פשוט, שירי, אני לא רוצה לדבר על זה או לנסות לנתח את הרגשות שלי… מבינה? אני חושבת שזה יעבור לי עוד כמה ימים."
שירי נעמדה והשפילה אלי מבט.
היא חייכה.
"מבינה מה את אומרת, הזמן כבר יסדר את העיניינים, שירי התכופפה אלי וחיבקה אותי חזק, חיבקתי אותה בחזרה. "שום גברבר לא יצליח להתקרב אליך ולברוח. מבטיחה,"
הרמתי גבות, איך היא הגיעה למסקנה הזאתי?
אני לא מפחדת מזה, אני פשוט לא רוצה להתאהב בגיל הזה, במיוחד לא בו.
"אל תבטיחי משהו שאת לא יכולה לקיים."
שכבנו ביחד במיטה כמה רגעים ארוכים, נינוחות.
"קדימה, אני חושבת שאבא שלך כבר חזר," קמתי והושטתי את ידי לעזרה.
כולם כבר חיכו לנו סביב השולחן הגדול חוץ מאורי ונאור שרדפו אחד אחרי השני בין הכיסאות.
שירי תפסה את אורי מהשיער בעדינות, מנסה להבליע חיוך, והושיבה אותו עליה.
אבא שלי שירי, בני, חייך אלי. "שבת שלום אמלי,"
התיישבתי בין שירי ואורי שישב עליה לבין דוד.
זה היה המקום הקבוע שלי.
בני חיכה עד שכולם יתיישבו סביב השולחן ואז הוא התחיל לקדש. הוא פתח את הסידור ששירי הביאה מהמדף הגבוה בסיפריה הגישה לידיו, בזהירות. הוא התחיל לשיר 'שלום עליכם' ולאט לאט כולנו הצטרפנו אליו.
אחיה הקטנים של שירי היו ראשונים, כמו תמיד , ששרו ביחד עם בני. הם היו נראים ככ שמחים ומלאים אושר על כך שהם נמצאים סביב השולחן המלא במשפחה שלהם, יושבים ליד אביהם שנמצא רוב הזמן בעבודה, והרי אני יודעת; אני הייתי אצל שירי הרבה, הרבה מאוד.
היה איזה שהוא חלק שבי , שלא ככ קטן, ששמח כשאבא ביטל את הגעתו לשבת. הייתי מרגישה רע אחרי כל פעם שהשמחה הקטנה הזאתי הייתה מתגנבת לליבי.
כוס היין עברה מיד ליד, מהגדול לקטן. היא הגיעה אלי; לגמתי לגימה מהיין המתוק והעברתי אותו לדוד שישב לידי והיה יותר גדול מאורי ומישל. ברגע שהכוס הגיעה לידו של דוד, נאור הושיט את ידו וחטף לו אותה.
בינתיים בכיור הצטבר לו תור קטן.
דנה נטלה ידיים ומיהרה לשולחן, מברכת על נטילת הידיים ומנסה להפריד בין הבנים.
"אז… יוצאים היום נכון?" שירי כמעט התחננה.
"שתקי עכשיו ותנטלי ידיים!" זירזתי אותה.
היא עשתה לי פרצוף ומיהרה גם היא לשולחן.
כשאכלנו בני סיפר לנו סיפור לשבת, כולם היו מרותקים חוץ משירי שלא הפסיקה ללכת ולחזור מחדרה.
נשכתי את שפתי התחתונה.
ימי שישי היו הימים האהובים עלי, למרות שהמשפחה של שירי לא שמרה שבת, אביה היה שומר, הוא התחיל להתחזק מאוד.
מתמיד ללכת לבית הכנסת ולוקח איתו את הבנים, ודנה הייתה מכבדת את דעתו ומכינה לו פלטה, מחם ושולחן שבת.
כשבני סיים לדבר הבנים התחילו להרעיש, לעופף חסות מהצלחת אל הקורבן הקרוב ולספר מה הם עשו השבוע.
זה היה ללא ספק מחזה מצחיק ומהנה.
הרגשתי בשמיים כמו בכל פעם כשהתארחתי אצלם בערב שבת.
אני ושירי נשכבנו על המיטה אוחזות בביטננו אחרי שאכלנו ככ הרבה.
"אוי האוכל הזה! מילמלה. "ועכשיו לעינינו!
שנצא?" מצב רוחה התחלף בשניות. מיצמצתי כמה פעמים מהלם לפני שעניתי.
"תאמת, אני הבטחתי לליאור שאני אבוא אליה, " אמרתי בהיסוס מעט.
שירי עשתה לי פרצוף, "ידעתי שתמצאי משהו!"
"לא, לא! אני מבטיחה להצטרף אליכם אחרי שאסיים. "
המושב שלנו מורכב מדתיים וחילונים, אבל גם מי שלא שומר תורה ומצוות מכבד מאוד את מי שכן. אנחנו יחסית קבוצת נוער גדולה ויש גם הרבה שבאים ממושבים אחרים בשבת, אז כולם נאספים בכיכר ומדברים.
אני כמעט ולא יוצאת בערב שבת אבל הרגשתי צורך לפצות את שירי על החסך בידע שיש לה לגבי הרגשות שלי אז הבטחתי.
"טוב. עיקמה את אפה, "תעשי את זה מהר.
קדימה לכי!" זירזה אותי."  
הבחורה הזאתי… הוטרדתי מעצמי מעט כשהמחשבה של למהר כדי ששירי לא תתחרט עברה במוחי.
ליאור גרה בבתים הישנים של המושב, אלו שבנו אותם הראשונים שבאו לפה. הם השכירו את הבית מאיזו זקנה שבנה העביר אותה לבית אבות. הבית נמצא ליד הכניסה של המושב כך שזה מספיק רחוק כדי שאני יעקם את פרצופי למראה הדרך שלפני המלווה בקור שהופך אותה לארוכה יותר.
עליתי במדרגות ותיקתקתי כמה פעמים במהירות.
"פתוח," שמעתי קול מעומם מבפנים.
פתחתי את הדלת ונכנסתי לאט, ההורים של ליאור ועוד כמה אנשים שניחשתי שהם בטח המשפחה או החברים שלהם ישבו סביב שולחן עמוס פיצוחים ופרות ופיטפטו בקול. "שלום, חייכתי, והתקדמתי מעט לכיוונם. הרגשתי נבוכה מעט, כל המבטים היו מופנים אלי, בוחנים כל סנטימור שקרוב אלי.
"אממ… באתי לבקר קצת את ליאור," נשכתי את שפתי התחתונה והזזתי את רגלי קדימה אחורה.
"שלום אמלי. היא בחדרה" אמה קמה וחייכה אלי, אמא שלה הייתה צעירה וככ חייכנית. חיבבתי אותה מאוד. ידעתי כמובן איפה החדר שלה ולא הייתי צריכה מדריך, התקדמתי אליו במהירות מתעלמת מהמבטים שעוד לא הוסטו ממני.
 החדר היה בסוף המסדרון והדלת הייתה סגורה, מהחדר בקעו קולות צחוק, והצחוק של ליאור לא היה היחיד שנשמע. פתחתי לאט את הדלת, חוששת להפריע למשהו, עד כמה שיכול להיות משהו, ליאור הייתה באוויר. ידיו של הבחור גם היו באוויר, מוכנות לתפוס אותה ברגע שתיפול לידיו. ליאור הרימה את ראשה והביטה בי "אמלי!" קראה, היא התעשתה במהירות. חייכתי אליה עדיין עומדת פתח, נשענת על המשקוף. הבחור הוריד אותה לרצפה והסתובב אלי. "רון, אמרתי קצת בהלם, אוקיי, היה בקולי יותר מקצת הלם. אם הייתי עושה רשימה של הדברים שרון יעשה, שיעשוע ילדות קטנות לא היה נכנס לסוף הרשימה אפילו.
"באת!" ליאור חיבקה אותי בכוח וקפצה עלי , מצפה שאני יניף אותה באוויר. "יש לך ציפיות גבוהות מידי, ליאורי, שלא תתאכזבי אבל לא לכל אחד יש את הכישרון הדרוש כדי להניף ילדות מתוקות באוויר, " רון חייך את החיוך השחצני שלו, שמזהיר אותך ממנייאקות יתר. "אבל אני יכולה לתת לך את הנשיקה הכי טובה בעולם, יותר משל בן שחצן." את החלק האחרון לחשתי לה באוזן לא רוצה שרון ישמע ונשקתי לה נשיקה מתוקה בלחי.
"רון לא שחצן, " היא נשמעה נעלבת. מי הוא בכלל בשבילה?
"היא לא התכוונה לזה. הסביר והתקרב אלינו, הוא התכופף אליה. "היא התכוונה לעובדה שבנים זה עם שחצן. למרות שאני לא יודע איזה ניסיון יש לה איתם, אני מוכח לומר שהיא הפעם  צודקת. ליאורי, אמר והניף את אצבעו מולה, "אף פעם אל תתקרבי אליהם. אלא אם כן לא תיהיה לך ברירה וילחצו עליך להתחתן." הוא באמת אמר את זה עכשיו?
"אתה לא אומר את זה לבנות שנמצאות איתך, " עקצתי. הוא הרים את ראשו אלי, וחייך. "ששש" אמר והצמיד את אצבעו לשפתיו המלאות האדומות, מסמן לי לשתוק עכשיו. הרמתי גבה והתיישבתי על המיטה עם המצעים הורודים שעליהם מופיעות נסיכות מכל הסוגים. רון הרים את ליאור והושיב אותה על בירכיו, כשהוא עצמו יושב לידי. "אז אמלי היא הביביסיטר שלך?"  שאל הפעם את ליאור. "כן, היא שומרת עלי כשאמא לא בבית" "אז זה מה שאת עושה כשאת לא מבלה.
פנה אלי. הוא צחק "ואמא שלה עובדת הרבה." הוא מנסה לרמוז משהו או שיש לו נימה כזאת בדרך כלל?
"איך הכרת את רון?" שאלתי את ליאור, מתעלמת מרון לחלוטין.
"הוא אח של אמא," חייכה אליו.
"מה?" אופס. הפעם חשבתי בקול, שהיה כנראה גבוה מידי כי שניהם הפנו אלי את מבטיהם. רון גיחך.


תגובות (2)

סוף סוףף!!!! שנה טובה תמשיכי מהרררררר

03/09/2013 16:01

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח תמשיכיייי מייייייד! איך לא ראיתי את הפרק הזה עד עכשיו?? איייךךךךךך

07/09/2013 13:49
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך