בת האביב -פרק 2-

התבוננתי בשוהם מבולבלת. בית חדש? מה רע בבית הקודם שלי? ההעברה האחרונה שלי התבצעה לפני תשע שנים, אחרי שכל חצי שנה עברתי מקום. הם הבטיחו לי שלא יעבירו אותי יותר. "מי את?" שאלתי אותה. היא ניגשה אלי וחיבקה אותי קלות "יסמין שלחה אותי." מה? יסמין? למה? היא הבטיחה לי ש… אה. היא הבטיחה לי שהיא לא תיצור איתי קשר עד שהשלב הבא יתחיל. הוא התחיל.
"אבל הבטיחו לי שלא יעבירו אותי יותר" התנגדתי. "נכון. אבל את לא בטוחה שם יותר, עכשיו, כששלב ב' התחיל. כאן, במחנה הייחורים, את יותר בטוחה" היא הסבירה לי ברוגע.
"אמרת ייחורים? אמרו לי שאני היחידה שהתקבלה לתפקיד הזה" תמהתי. "את לא ייחור" שוהם לא הרחיבה. לא ייחור? אז מה התפקיד שלי? היססתי.
***
בחור צעיר בעל שיער כחול התקרב. "שוהם, מה את מפטפטת שם? מצאנו משהו שיעניין אותך. תביאי איתך את החדשה." הוא פקד. הלכנו אחריו. "מי זה?" שאלתי את שוהם בלי קול. "זה ארי. הוא האחראי כל הדברים שקשורים אלינו. על ההסוואה שלנו." הוא הוביל אותנו דרך שביל עמוס בצמחים לעבר בניין נמוך וארוך. "כאן אנחנו ממקמים את כל הדברים שקשורים אלינו." הוא הסביר. "אני יןדעת מה זה" רטנה שוהם. "עזרתי לבנות את זה". "אני יודע. הסברתי לחדשה. איך קוראים לך?" עכשיו הם נזכרים בי. "אני קאסיה" אמרתי. "ואתם מוכנים להסביר לי מה התפקיד שלי בדיוק?"
"השאלה הזאת פחות דחופה עכשיו. נענה לך אחר כך" ענה לי ארי. "יש שאלות יותר חשובות מזאת: כבר פרחת? גילית את היכולות שלך כבר?,מה העונה שלך?" הוא ירה שאלות בקצב מסחרר. "לא, לא וכן. אני פיית אביב." יריתי בחזרה. "לאן הולכים?"
"לראות משהו שאולי תוכלי לעזןר בו." ארי אמר.
***
נכנסנו לבניין, וארי הראה לשומר מעיין כרטיס כניסה. הוא הוביל אןתנו במסדרון ארוך, עם המון דלתות מכל צד, עד שלבסוף עצרנו מול דלת שהייתה נעולה. שוהם שלפה מפתח ופתחה את הדלת, ולא יכולתי אלא לצעוק בזעזוע. "מה עשיתם לו?!?" מול עיניי עמד בן פיות, שכל פיסה מגופו כוסתה בעלים.
"הוא חי?? מה קרה לו?" שאלתי. "זאת הבעייה." ענה ארי. "אנחנו לא מצליחים להתקרב אליו, והוא לא זז בכלל." "אז אתה מצפה שמישהי שרק עכשיו הגיעה, שהרגע *נחטפה* מבחינת המקום בו היא גרה, שלא חיזקה את עצמה אפילו, תפתור לך את האתגר היומי??" זעמה שוהם. "יכולת לתת לאיימי לנסות. או לנטלי. או לגיא, שון, או אפילו ממייקל. אני בטוחה שאחד מהם היה מצליח" שוהם נזפה בו. "הם כבר ניסו." ארי אמר בעייפות. "בבקשה, קאסיה. רק תנסי." הוא התחנן. "טוב, בסדר. בסדר! אני אנסה. מה אני צריכה לעשות בכלל? טוב לא משנה. לנסות להתקרב אליו? סבבה."
עשיתי צעד אחד לכיוון נער העלים. עוד אחד. הרגשתי משהו דוחף אותי לכיוון אחר. התנגדתי בכל הכוח. עוד צעד. עוד אחד. נער העלים היה במרחק של שני מטרים. מטר אחד. לפתע התקיף את המוח שלי משהו. גלים של כאב הכו בראשי אחד אחרי השני. התקפלתי לשתיים, ונסוגתי לאחור. שוהם מיהרה אלי עם כיסא ובקבוק מים. שתיתי חצי בקבוק ובלעתי רוק. "מה… מה זה היה? עזרתי במשהו? או שסתם בחנתם אותי או משהו כזה…?" שאלתי. "אני.. חושב שעזרת. כן. קודם כל הצלחת להתקרב אליו. ותראי, הוא זז!" קרא ארי. הסתכלתי, ובאמת נער העלים זז. הוא מצמץ, והניע את ראשו. "אתה שומע אותי?" שאלה שוהם. הנער הנהן. "תסיר את המגננות שלך. אתה בטוח פה." הנער עשה כבקשתה. "איפה אני?" הוא שאל, קולו סדוק ויבש. "מחנה הייחורים. אין לי מושג איפה זה בדיוק. הרגע הגעתי. רוצה מים?"