ג'יני ובן פרק 12

כשהתעוררנו בבוקר ראינו את אחי סם מסתכל עלינו ומחייך חיוך ערמומי. "אם אבא היה כאן.. הוא היה משתגע" הוא ציחקק וקרץ לעברנו. "שתוק" סיננתי לעברו וצחקנו. "אוקיי אני עושה כאן מסיבה עם כל החברים שלי אז אם אתם רוצים תשארו קצת וזה יהיה מגניב." הוא אמר כשהוא סוחב ארגזי שתייה החוצה. "המסיבה מתחילה בעשר" הוא חייך והלך.
"בא לך לבוא איתי למסיבה?" חייכתי. "כמובן" הוא קרץ. אכלנו ארוחת בוקר וכשהוא פתח את הפלאפון שלו הוא ראה עשרים שיחות שלא נענו מאמא שלו. "שיט! אני חייבת ללכת" הוא אמר ונישק אותי, "נתראה בערב בייי!" לא הספקתי להגיד ביי והוא כבר יצא החוצה.
התקשרתי גם לאוזי להזמין אותה אבל היא הייתה בסוף שבוע משפחתי והצטערה שלא יכולה לבוא. התחלתי לעזור לסם להתארגן למסיבה ובערך בשעה שתיים בצהריים בן בא אלינו. "החלטתי, אני עוזב את הבית." הוא פסק והתיישב על הספה בעצבנות. "מה?" הייתי המומה, "מאיפה זה בא?" "מאיפה? אני אגיד לך. בבוקר כשחזרתי הביתה אמא שלי צרחה עליי ולא הסכימה שאני אפגש איתך שוב. אני לא מוכן לזה, נמאס לי" רציתי להוריד אותו מהעניין אבל כשהתחלתי לדבר הוא הפסיק אותי מיד "זה לא נתון לויכוח, אני אסתדר כבר, אצלה אני לא נשאר."

התחילה המסיבה, היה נחמד אבל לקראת שתיים עשרה כולם כבר היו שיכורים אז החלטנו, אני ובן לצאת ולטייל קצת בשכונה. תמיד אהבתי לטייל בשכונה בלילה, כשכולם בבתים שלהם וכל השכונה לרשותי. התחלנו לדבר. "בן, אתה יודע שאני אוהבת אותך ותמיד בצד שלך אבל… תחשוב רגע בהגיון, אתה רק בן שבע עשרה וחצי, אין לך דירה, עבודה וכל הדברים שצריך. איך תממן את עצמך? איפה תגור? מתי תראה את אחיות שלך?" "מצאתי עבודה אתמול, שליח פיצה. נכון זה לא שיא השיאים אבל כהתחלה זה טוב ומשלמים לי כסף טוב בחודש. דירה אני תמיד יכול למצוא ועד אז יש לי חברים ו… אותך" הוא חייך. מזה דאגתי, אם בן 'יגור' אצלי.. זה יהיה כמו לעלות מדרגה ביחסים בינינו.. אני עדיין לא יודעת אם אני מוכנה לזה.. זאת אומרת, ברור שאני אוהבת אותו אבל… לגור ביחד? זה מלחיץ. הסתכלתי עליו בדאגה, הוא חיבק אותי ואמר "היי אל תדאגי, אני אסתדר… מה שיותר חשוב הוא מתי אני אוסף אותך לנשף מחר?" אוי! הנשף, בכלל שכחתי ממנו! "מתי שתרצה" חייכתי.
ככה המשכנו עד שלוש בלילה לטייל מחובקים ולדבר. בשלוש חזרנו, הבית היה הפוך והיו כמה שיכורים רדומים, חברים של אחי, אצלנו על הספה. ניקינו קצת והיינו כל כך עייפים שנכנסנו לחדר שלי והלכנו לישון.

זה היה היום של הנשף. כל בית הספר היה נרגש מזה.. גם לי היו קצת פרפרים בבטן.
בערך בחמש וחצי בערב כבר התחלתי להתארגן ובשמונה כבר הייתי מוכנה. הייתה לי שמלה בצבע ורוד עדין ונעלי עקב כסופות, לא הייתי רגילה להתלבש ככה בכלל. סם, שכבר 'החלים' מההאנג אובר שלו כל כך התרגש וצילם אותי הרבה. כשבן הגיע הוא היה נראה מושלם. כמו הגברים בפרסומות של השעונים עם טוקסידו יוקרתי ושיער מסורק ומסודר ופרח ורוד שהתאים לי לשמלה. הוא בהה בי לכמה רגעים. "את נראית… מדהים" הוא נישק אותי. סם התרגש וצילם אותנו, התחלנו לצאת וסם אמר "אני אשלח את התמונות למשפחה, אל תחזרו מאוחר" "ביי" חייכתי.
הגענו לבית הספר וכולם היו נראים מדהים. גם אוזי שבאה איתנו הייתה נראית מגניב. הייתה לה שמלה שחורה עם ניטים ומגפיים עם עקב גבוה. כשאני ובן נכנסנו, אוחזים אחד בשני כולם הסתכלו עלינו. זה היה מביך. "וואו את נראית מדהים" "איזה יפים הם" "זאת.. ג'יני, וואו!" כל מיני התלחששויות כאלו ואחרות נשמעו כשהלכנו. היו ריקודים ואוכל ולבסוף הכרזת מלך ומלכת נשף. כולם עמדו וחיכו והמנהל של בית הספר, מר אברגן, התחיל לנאום ולעבור לזוכים. מהבנות מלכת הנשף הייתה כמובן אווה שתמיד זוכה בדברים האלה. מהבנים זה אך פעם לא היה ידוע. עמדנו כשהאורות מרצדים ופתאום המנהל פתח את המעטפה והכריז, בן ליווי, אתה מלך הנשף של השנה!" כולם שרקו ומחאו כפיים, בן עמד לידי ולא ידע מה לעשות. גם אני לא. הייתי המומה שבחרו אותו. חיבקתי אותו "תעלה, זכית" "אין מצב, אני לא המלך אם את לא המלכה." הוא פסק. הוא אמר את זה יותר מידי חזק כי כולם שמעו והשתתקו. הייתה שתיקה מביכה ופתאום משום מקום כולם נאנחו ואמרו כמה הוא מתוק שהוא עושה את זה בשביל החברה שלו. אני יודעת שהייתי צריכה לאהוב את בן על כך שהוא עשה את זה אבל הרגשתי פתטית, אני החברה העלובה שלא זכתה בכלום, גורמת לחבר שלה לוותר על התואר 'מלך הנשף' כדי שיהיה איתי ולא עם אווה. אני כזאת גרועה. המנהל השתעל והכריז על ג'ק, החבר החדש של אווה, שהיה במקום השני כמלך הנשף. אווה צווחה ושמחה והם התחילו להתנשק בגועל על הבמה. לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי ממש מטומטמת אז פשוט יצאתי וישבתי בחוץ ובלי שום הכנה מראש התחלתי… לבכות.