הבריחה פרק שני, עוד ניסיון להעלות…

שוב התעוררתי בבוקר כשאלכס עומדת מעלי, כמעט קפצתי ממקומי כשראיתי אותה.
"אם עוד פעם אחת תעירי אותי ככה אני אחטוף התקף לב!" אמרתי לה וקמתי באיטיות כשאני עדיין חצי ישנה וחצי בתרדמת של בוקר.
"תרגעי. אז יש עוד כמה אנשים שאת צריכה להכיר, היום ניקח אותך לקנות בגדים ונכיר לך את העיר, אז בואי למטבח כי לפני הכל אמא שלי רוצה לראות אותך." אמרה אלכס ומשכה אותי לקומה הראשונה, דרך סלון שבו ישבו מייק וילדה גותית שנשענה עליו וצפו בטלוויזיה אל מטבח ענק ביחס לכל שאר הבית.
סביב שולחן האוכל הכי גדול שראיתי אי פעם ישבו בערך עשרים אנשים, אישה עם שיער שטני וגוונים זהובים שתאמו את העיניים הגדולות שלה בצבע דבש הגישה אוכל לשולחן, העור שלה היה חום מעט, בגוון שיזוף קליל ומושלם, היא נראתה מדהים.
היא הניחה קערת פנקייקים ברוטב מייפל ענקית על השולחן וחיבקה את אלכס.
"היי מתוקה שלי, זאת הילדה שאמרת שמצאת בשדה התעופה?" שאלה האישה ואלכס הנהנה.
"אליסון, תכירי, זו אמא שלי, קוראים לה לוריס. אמא, זאת אליסון." אמרה אלכס.
"נעים להכיר אותך, אני מקווה שאני לא מפריעה בשהות שלי כאן." אמרתי ולוריס הנידה את ראשה כאילו שוקלת מה לענות לי.
"האמת היא שכרגע את לא מפריעים, אבל הדודים שלנו אמורים להגיע עוד שבוע… ואז אני לא בטוחה אם יהיה בשבילך מקום כאן." היא אמרה לבסוף ואלכס שאלה: "איזה מהדודים? אלה מברבודה או אלה מאוקלהומה?"
"אלה מאוקלהומה, הם יביאו בפעם הראשונה את הילדה הקטנה שלהם ולכן אנחנו גם צריכים לקנות עריסה בשבילה, הרי שברת את העריסה שלך." אמרה לוריס וחזרה להגיש אוכל לשולחן.
"היי, אלכס את יודעת שמצאתי כמה בגדים בשבילה?" ג'ני קמה לפתע מהשולחן וניגשה אל אלכס כאילו שאני לא קיימת.
"היי, אני כאן!" אמרתי בכעס וג'ני התנצלה.
"מצטערת, רוצה פנקייק?" היא שאלה אותי והגישה לי שלושה פנקייקים מכוסים ברוטב מייפל.
"ברור." אמרתי ותחבתי את כולם לפה, הרגשתי טיפה חזירה אז לא ביקשתי תוספת אבל אלכס נתנה לי עוד חמישה שבלעתי בלי לחשוב פעמיים, אבל לא אכלתי כמעט שלושה ימים אז מותר לי לבלוס טיפה.
יצאנו מהמטבח וחזרנו לסלון, אל הילדה הגותית ולמייק הצטרפו עוד שני ילדים שחורים משחור.
"אז אלה מי שאת צריכה להכיר: זו דון, היא גותית מובהקת. היא לא דודה שלי או של מייק אז מותר להם להיות ביחד." אמרה אלכס והצביעה על הילדה הגותית, היה לה שיער שחור לחלוטין עם קצוות כחולים, היא הייתה מאופרת בכבדות באיפור שחור ולבשה רק שחור והיו לה עיניים כחולות ועמוקות, פרט לזאת היא הייתה לבנה כמעט כמו ג'ני.
שמתי לב שהיה לה קעקוע ושתי צלקות בצוואר, מיד הסטתי את מבטי כדי לא להיות גסת רוח.
"היי, למה את מסתכלת עלי ככה?" היא שאלה אותי בכעס ואני שתקתי.
"ואלה בוב ודילן, הם תאומים והם כן דודים שלי. הם די מעצבנים." אמרה אלכס והצביעה על שני הבנים השחורים, הם לבשו גופיות אדומות זהות וג'ינס ארוך באותו הצבע ושל אותה חברה, לשניהם היו עיניים חומות ושיער שחור קצוץ.
"אז, נעים להכיר כולם… אני אליסון." אמרתי וכולם חייכו בנחמדות חוץ מדון.
"היי, איפה מצאת כזה פרח נדיר, אלכס? אם לא הייתי תפוס חזק הייתי קוטף אותך." בוב חיבק אותי.
"היי, תזכור שיש לך חברה. אתה לא יכול להיות עם ה'פרח הנדיר' הזה." אמרה דון וכולם צחקו.
"אז נצא? יש לנו רק יום אחד אנשים." אמרה אלכס וכולם קמו ומיהרו לצאת, במקום בוב דילן החל לחזר אחרי ואני הופתעתי.
לא הייתי ילדה כזו יפה, בהשוואה לשאר הבנות ברחוב, ובעיקר הבנות בבגדי הים עם הגוף המושלם הייתי אפילו די מכוערת, היה לי שיזוף לא אחיד ודי עלוב, השיער שלי היה חום ומקורזל ובטח מבולגן מאוד אחרי הלילות האחרונים, והפה שלי בוודאי הריח זוועה. בלי לדבר אפילו על הבגדים וכמה שהזעתי הרגשתי הכי לא מושכת בעולם.
"חם לי." התלוננתי באוזני דילן.
"אז תורידי את הסוודר הזה ואת המכנסיים החונקות הנוראיות האלו!" הוא אמר ואני הייתי מוכנה לעשות הכל כדי להתקרר טיפה והורדתי את השכבה העליונה שלי, בקנדה היא אולי הייתה נחוצה אבל לא במקום הטרופי הזה.
"אפשר להיכנס לים?" שאלתי אבל אלכס הנידה בראשה ואמרה: "אחרי שנסיים עם הקניות."
אחרי שעתיים היינו עמוסים בדברים, היה לי בגד ים, מברשת שיניים, נעלי אצבע וכמה סטים של מכנסיים קצרים וגופיות. כל זה בנוסף לכל שמלות החוף הרגשתי כאילו החורף לא קיים עוד.
אלכס ואני קפצנו לשים את הכל בבית ולצחצח שיניים כי "את מריחה כמו סוס מהפה", אחרי זה לבשתי את בגד הים שלי ומיהרתי לשים מעל זה שמלה קלילה ומיהרתי עם אלכס לחוף, שם כבר חיכו לנו כולם.
"המקום הראשון שאת צריכה להכיר זה החוף, זה המקום הכי לוהט כאן ובערך גם הכי חשוב." הודיעה לי אלכס והורידה בשנייה את המכנסיים והגופייה שלה.
"את עם בגד ים?" שאלתי בפליאה.
"כולם כאן עם בגד ים! אנחנו לובשים בגדי ים במקום בגדים תחתונים, זה הקריביים!" אמרה אלכס בשמחה וקפצה לים, מיהרתי להוריד את השמלה ולקפוץ אחריה.
כולם מיהרו אחרינו וקפצו למים, דון נכנסה למים לאט ובהתנשאות והרגשתי שנאה קלה כלפיה.
"בוב, קפוץ להביא לנו משהו לשתות." אמרה ג'ני ובוב מיהר לצאת וחזר עם שבעה כוסות לימונדה.
ישבנו במים עד הצהריים בערך, כשהשתעממנו יצאנו החוצה והמשכנו את הסיור בעיר בבגדי ים.
עד הערב ביקרנו בכל מקום וכשחזרנו הביתה היה כבר עשר.
"אתם מטיילים ככה כל יום?" שאלתי את אלכס כשהתחלנו לנמנם.
"כל יום, עכשיו יש לנו טיפה חופשה אז אנחנו מנצלים את זה. מחר יש מסיבה אדירה במועדון ובבוקר אנחנו מתכננים ללכת לבריכה, אז תשני טוב." היא אמרה ונרדמה, אני נרדמתי שנייה אחריה.