המירוץ למיליון – פרק 50

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: שמונה צוותים ישראליים ניווטו את דרכם לסלוניקי. כפיר וגיא, שלקחו את משימת קיצור הדרך, עושים את דרכם אל נקודת הסיום החמישית של המירוץ. אנריק ומעיין וספיר ונעמה עושים את דרכם לעבר הרוטונדה. אורין ודור מנסים לתפוס את הרמז בשייט בסירה ונטלי וגל, מייק ושון, קורן ורוי ואלון ויובל עוד במגדל הלבן קולעים למטרה.
והערב: הצוותים פוגשים את נבואת האוראקל.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(במכונית עם אנריק ומעיין.)
"פספסתי פנייה," מלמל אנריק.
"פספסת פנייה?"
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"פספסנו פנייה פתאום, גילינו שאנחנו לא במקום."
~
"תעשה סיבוב."
"אי אפשר כאן," אמר אנריק.
~
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"פשוט נתקענו שם בגלל שטות בניווט."
"לא נורא. קורה."
~

"ספיר, תעצרי!" קראה נעמה.
ספיר עצרה ושתיהן רצו לעבר הדגלים.
"זה פה!" היא קראה.
הן שתיהן רצו, פתחו את התיבה ושלפו מעטפה.
"צומת," הקריאה ספיר, "שיחה עם האלים או פגישה עם מפלצות?"
צומת הינה אפשרות הבחירה בין שתי משימות אפשריות. לכל אחת יתרונות וחסרונות. בצומת הזו, בסלוניקי, יהיה על הצוותים לבחור בין שתי הרפתקאות מהמיתולוגיה היוונית כאשר יבחרו בין שיחה עם האלים לבין פגישה עם מפלצות.
בשיחה עם האלים, שני חברי הצוות יקבלו חידה, שהפתרון שלה הוא נקודת הסיום של קטע המירוץ הזה. רק לאחר שיפתרו את החידה ויאמרו את הפתרון לאורקאל, הם יקבלו ממנה את הרמז הבא.
בפגישה עם מפלצות, הצוותים יחפשו מבין הרבה מאוד מגנים עליהם מוטבעת מדוזה, את המגן הנכון שתמונתו תלויה על קיר הרוטונדה, אך את זה הם לא יודעים. רק לאחר שימצאו את המגן הנכון, הם ייתנו אותו לגיבור היווני, והוא ייתן להם בתמורה את הרמז הבא.
"וואי, נעמה, מה בוחרים?" שאלה ספיר.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"מצד אחד חידה במיתולוגיה יוונית זה משהו ששתינו מבינות בו."
"אבל זאת בכל זאת חידה."
~
"נלך על השיחה עם האלים, בסדר?"
"אוקיי."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"בחרנו בשיחה עם האלים כי בתכל'ס, אפשר גם לחשוב על החידה אפילו אם עוברים משימה."
"זה בעצם עדיף מאוד."
~
"כדאי שנרוץ," אמרה ספיר.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"כשהגענו לשם לא ראינו אף אחד. רק אנחנו, כלומר, או שאנריק ומעיין עקפו אותנו ממש, או שהם מאחורינו."
~
"הולכים לפגוש את האורקאל!" התלהבה נעמה.
~
הן הגיעו אל המקום.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"פתאום אנחנו רואות אישה, גזורה מהחיים שלה, עם איפור כזה כבד, הכל היה עם ערפל כזה ממכונת ערפל."
"מכונת ערפל בשקל תשעים."
"משהו באמת משוגע."
"ואז כזה היא פותחת את הפה."
~
"I am the spirit of Delphi, speaker of the prophecies of Phoebus Apollo, slayer of the mighty Python. Approach, seeker, and ask."
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"והיא פתאום מביאה את זה משום מקום."
"ציטטה אחת לאחת מפרסי ג'קסון."
"חחח, נכון!"
~
"What is our clue?" שאלה ספיר.
"הזורח שווה בית שתיים עשרה," אמרה האוראקל.
על הצוותים כעת להבין כי הזורח הינו הפירוש היווני של השם "אולימפוס", והוא משמש כמשכן שנים עשר האלים האולימפיים. לאחר שיענו נכונה לאוראקל, היא תיתן להם את הרמז הבא.
"שיואו! את מדברת עברית?!" קראה נעמה.
האוראקל השתתקה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"פתאום משום מקום, האוראקל הזאת, המוזרה, פתאום מדברת עברית!"
"משום מקום!"
"שום מקום!"
"מאיפה לעזאזל היא יודעת עברית?"
~
"מה זה? הזורח שווה בית שתיים עשרה?" שאלה ספיר.
"בואי, בואי נחשוב בחוץ, המקום הזה עושה לי חררה," אמרה נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"עם כל העשן הזה וזה היה קשה מאוד לחשוב."
~
"בואי החוצה, נחשוב על זה," אמרה נעמה.
~

(המגדל הלבן.)
"יאללה, נו, שון!" קרא מייק.
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"הוא לא קלע כלום וזה הרגיז אותי."
~
"קדימה!" קרא מייק.
שון כיוון מחדש את החץ אבל שוב החטיא.
"שיואו!" התעצבן מייק.
"מה אתה מתעצבן?! זה קשה!"
"אז תשתדל!"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"מייק לא הבין שזה לא כזה פשוט כמו שזה נראה."
"אז איך צוותים אחרים הצליחו?"
"מאיפה לך שהם לא התבחבשו פה שעות?"
"לא יודע."
~

"Go נטלי! Go נטלי!" קראה גל.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אני פתחתי שם סניף של צוות הווי ובידור, ממש, המבדרת של האנשים כמו באילת במלונות האלו."
"אויש, עם הליצניות שצובעות את הפנים?"
"כן."
"אויש, זה דוחה."
"הכי לא!"
"שונאת ליצנים. הם מפחידים אותי."
"בואנ'ה, יא עמה, מה את מפחדת?"
"הם צבועים בפנים!"
~
נטלי כיוונה את החץ וקלעה.
"יש!" היא צרחה והתחילה לקפוץ באושר.
הלוחם היווני נתן לה את הרמז הבא.
"Thank you!" היא צעקה באושר.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"איך לא, כל הרעש של הפרחות שהן עושות."
"הן צורחות כל כך הרבה שזה מוציא מריכוז."
~
"קדימה, אלון, תתרכז," אמרה יובל.
~

"הגיעו אל הטיילת של סלוניקי," התחילה נטלי, "יאללה בואי."
~

"קדימה רוי!" קראה קורן.
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"כבר ראיתי איך אנחנו נתקעים במשימה הזאת סתם."
"סתם."
~
"אתה יכול!"
~

(הטיילת של סלוניקי.)
"הנה זה! פה!" קראה אורין.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"אתה באמצע נסיעה, שייט, כל המים על הפנים שלך."
"זה הרגיש מה זה כייף."
"זה היה גם זמן שבאמת, אתה מסתכל איפה הרמז אבל בינתיים גם נהנה מהנוף."
"מאוד."
~
"תתפוס את זה!"
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"ואז פתאום אנחנו קולטים את הרמז, אני צועקת לדור שייקח את זה, אני גם ניסיתי."
~
דור תפס את הרמז אליו.
"יש!" הוא קרא.
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"וטאח! זה אצלנו."
"כמה כייף היה לתקתק את זה," אמרה אורין.
~
"עשינו את זה מהר."
"מאוד."
"יאללה, עכשיו זה לשבת לאחור וליהנות מהנוף."
~

(הרוטונדה.)
"מה זה כבר יכול להיות?" שאלה ספיר.
"שמעי, בית לשתיים עשרה, זה כמו השתיים עשרה אלים במיתולוגיה היוונית," אמרה נעמה.
"אבל למה שזה יהיה זה?"
"כי זאת משימת מיתולוגיה."
"אז מה לדעתך המקום?"
"לא בטוחה…" מלמלה נעמה.
~

(במכונית עם כפיר וגיא.)
"אתה יודע כבר את הכיוון הכללי?"
"כן."
"אז תכוון אותי עכשיו, בסדר?"
"בסדר."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"פה אין וויז. גם אם ממש ממש רוצים, GPS משהו – אין."
"זה בעצם רק מפות."
"רק מפות, וזה לנווט לבד."
"עכשיו אנחנו טובים בזה יחסית."
"כן."
"אז כל מה שצריך זה לבחור דרך, אולי לשאול את האנשים במקום מה יותר מהיר."
~
"כפיר, לא משנה מה, אנחנו חייבים להגיע למקום הראשון הזה!"
"מקום ראשון וזהו. לשמור עליו."
"לשמור עליו טוב טוב, אחי."
~

(המגדל הלבן.)
"קדימה, שון!" קרא מייק.
שון כיוון ופגע.
"יש! יש! יש! אתה תותח! אתה תותח!"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"בפעם הראשונה שהוא קלע, הייתי כל כך מאושר. זה היה חתיכת רגע."
~
"קדימה, אתה מסוגל עוד! אתה עושה עוד!"
~
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"אני חושב שזאת באמת הפעם הראשונה במירוץ שאני שומע כזה פרגון מצידו."
"לא נכון."
"מייק, זאת פעם ראשונה שאני שומע אותך מפרגן לי בצורה כזו."
"באמת?"
"כן."
"אבל זה לא נכון! אתה הכי-הכי, שון."
"תודה."
"אין בעד מה."
~
"עוד שניים וזהו! אתה מסיים!"
~

"קדימה אלון!" קראה יובל.
~
~אלון ויובל. בני דודים.~
"איך מצליחים? כיוון טוב, צריך להיות מרוכז, רגוע."
~
אלון כיוון ופגע.
"יש!" קראה יובל.
~

"קדימה, רוי, רק אל תיכנס לפאניקה," אמרה קורן.
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"וכולם מצליחים וממשיכים הלאה, ורק אני לא מצליח."
~
"אתה תצליח, רק תתרכז," אמרה קורן.
רוי שוב ירד בשביל לאסוף את החיצים.
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"זה באיזשהו שלב מתחיל ממש לשבת לך על הלב, מועקה כזאת."
~
"הכל יהיה בסדר."
"אני מקווה," מלמל רוי.
~

(הרוטונדה.)
"שיואו, רגע, ספיר!"
"מה?"
"הר האולימפוס!"
"מה? למה?"
"כי הם גרים שם! זה הבית שלהם!"
"אז תגידי את זה מהר לאוראקל!"
היא רצה לאוראקל.
"אולימפוס?" שאלה נעמה.
האוראקל הביטה בה לכמה שניות ואמרה:"You'll be reaching mighty Olympus today,
for a good position, you shall pray.
You'll reach the pit-stop, there is no doubt,
Hurry up! Last team there will be out…"
"יואו!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"פתאום היא דופקת לנו נבואה, נקודת סיום, הר האולימפוס, האחרון יודח."
~
"Thank you!" קראה נעמה.
"יאללה, נעמה, מהר!" קראה ספיר.
"להר האולימפוס! נקודת הסיום!"
"קודם אבל צריך לעבור בלוח החשיפה."
הן רצו מהר ופתחו את הלוח שמתחת לתמונה שלהן, וחשפו סימן ירוק.
"אף אחד לא שם לנו פרסה!"
"אף אחד!"
"אז יאללה! בואי נצא לאולימפוס!"
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"האדרנלין פשוט זרם לי ברמות מטורפות בגוף."
"מי היה מאמין שנגיע ככה כל הזמן?"
"כשרק התחלנו את המירוץ, הייתי בטוחה שנעוף ראשונות."
"או אחר כך."
"והנה פתאום, נקודת סיום חמישית, אנחנו מתקדמות, לאט לאט אנחנו פחות אנשים וזה."
"זה הזוי."
"מאוד הזוי."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: נטלי וגל יוצאות לשייט.
~
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"אני מתכופפת לקחת רמז – פאף! אני במים!"
~
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.