הנסיכה בעלת השם המיסתורי פרק 23- משחק מלוכלך (חלק ב)

sapir13 07/02/2013 613 צפיות 5 תגובות

ויליאם הסתובב בגינה המלכותית. המצפון שלו, שהסכים לתוכנית של אמבר, התחיל להציק לו. היתה לו הרגשה רעה לגבי העובדה שאחיו נמצא בחדרה של אהובתו.
המשרתים התרוצצו בחצר הארמון, מכינים אותה לקונצרט. הנסיכה עדיין לא יצאה מחדרה, והוא גם לא ראה את מרי בשום מקום.
הוא תפס את ראשו. נורת אזהרה אדומה נדלקה במוחו. הוא הביט לכיוון חדרה של אמבר ומסיבה לא מוסברת, הרגיש שהיא בסכנה.
הוא חמק דרך קיצור דרך (כן, הוא כבר הספיק להכיר את כל הארמון ולשנן אותו..) ועלה בגרם מדרגות קטן שהוביל אותו לחדרה של הנסיכה. הוא נעמד מאחורי הדלת ופתח אותה בדיוק כש…

"…והשנייה בעזרת שמה של הנסיכה. יש תיבת קול מוחבאת איפשהו בכספת והיא פועלת כמנגנון הפעלה ברגע שהיא מזהה את שמה."
'אז זאת הסיבה שבגללה הוא לא נוקב בשמה. רגע, אז הכספת איפשהו פה?' חשבה מרי כשחיברה את כל החלקים בראשה.
"מריה," אמר המלך, נוקב בשמה המלא. "מאז מותה של אשתי הטירוף אוכל אותי. אני כבר לא מצליח לחשוב בצלילות. אני צריך שאת תגני יותר מתמיד עכשו על הנסיכה ותעזרי לה ללמוד את מה שאמה לא הספיקה ללמד אותה, גם על אהבה. "
'איך אני ילמד אותה דבר כזה בגילי?' חשבה. 'וחוץ מזה, אני חושבת שבנושא הזה היא עקפה את כולנו.' זה לא שהיא מזלזלת במלך, ס וחלילה! פשוט היא חושבת שהוא לא השקיע מספיק זמן בביתו.
"אז מה שאתה בעצם אומר לי, זה שאתה רוצה שאני יעביר לה את כל סודות הממלכה?" אמרה.
הוא הניח את ידו על צד הבמה. היא נפתחה בקול חריקה ודמות אישה יפיפייה הופיעה בארון זכוכית מבריק.
"הקבורה האמיתית." לחשה מרי…

בדיוק כשאדוארד נישק את הנסיכה.
ויליאם קפא במקומו כמה דקות, ואז נכנס לחדר בפאות והסיר את אחיו ממנה הוא זרק אותו על הרצפה לצד הדלת, שנשארה פתוחה, והתכופף לעבר אמבר.
"את בסדר?" לחש לה וחיבק אותה בחוזקה. היא נשמה כמה נשימות מהירות וסידרה את שמלתה.
עיניה בכו מעצמן והיא התנקתה מאחיזתו.
"אחיך.." מלמלה, "הוא יודע כל כך הרבה על כל כך הרבה דברים….הוא מסוכן בדיוק כמו אביך " אמרה ונעמדה על רגליה. "תוציא אותו מכאן. ותוודא שהוא לא יזכור כלום." היא הצביע על אדוארד שהיה מוטל על הרצפה. "אני הולכת להתכונן לקונצרט." היא נעלמה מאחורי אחת הדלתות שבחדרה.

ויליאם הניח את אחיו בחדרו והתיישב לידו. הוא ניסה להעיר אותו בדרכים רגילות, אבל זה לא עזר, אז הוא החליט לנקוט בדרך אחרת.
היה בחדר אגרטל פרחים. הוא לקח אותו ושפך את תכולתו על אדוארד. לא עבר הרבה זמן עד שהוא נחנק ועבר למצב ישיבה. הוא ירק מים מפיו טעל ראשו נחו הפרחים שהיו באגרטל.
"מה נראלך שאתה עושה?! " צעק עליו. פניו היו סמוקות מזעם ובושה על מצבו.
"ניסיתי להעיר אותך אבל לא התעוררת. הקונצרט עומד להתחיל." אמר ויליאם בשלווה. הזעם של אחיו לא הטריד אותו כלל.
"איפה אני?" אמר. 'הו, הוא התפקח עכשו,' חשב ויליאם בעליזות.
"אתה בחדרך," אמר והוסיף אחרי רגע, "פוי, לך להתקלח קודם."


תגובות (5)

פרק מגניב!מחכה להמשך!
ופעם הבאה תעשי אותו יותר ארוך :)))))))))
יש לו מלא סנטרים…

07/02/2013 05:50

כן אני יודעת קצר -.-
פוט אני לי זמן לכתוב
פרק הבא יהיה ארוך (:

07/02/2013 05:59

אני מאד מקווה!בשבילך!!:)

07/02/2013 07:44

*פשוט
חחחחח גם אני מקווה לעצמי (אני עמוסה מאוד -.-")

07/02/2013 08:09

יצא לך ממש קצר!!! תאריכי!!!
מהמם!!
אוף אני כועסת על עצמי שאין לי מילים אחרות לתאר את הסיפור המושלם שלך!!

09/02/2013 15:26
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך