הקיץ של ולנטיין- פרק 5

לאחר שניקולט נרגעה מתקרית הדם והמחטים (איך היא מתמודדת עם מחזור?) יצאנו לפארק, וסיפרתי לה סוף סוף על זאק.

התגובה הראשונית שלה הייתה, כמובן, "אני מקווה מאוד שכבר התנשקתם."

והתגובה שלי לזה הייתה, "אני לא מחבבת אותו, והוא לא מחבב אותי."

ואז ניקולט אמרה, "יש סיבה שהוא החליט להסיע אותך לעבודה ולשיר איתך את השירים המוזרים שלך."

ואני עניתי, "הוא רק רצה להשגיח על ההתקפים שלי," וגם "הוא יודע צרפתית אז הוא יודע לשיר את השירים האלה והוא אוהב אותם."

ואז ניקולט נחרה וצחקה, ואני השפרצתי עליה מים והיא צווחה כי האיפור שלה היה עלול להימרח.

ואז, אחרי כמה שניות של שתיקה, פשוט פרצנו בצחוק משוגע, כי השיחות שלנו תמיד היו מטומטמות כל כך שהדבר היחיד שיכולת לעשות הוא לצחוק.

אני אהיה כנה אתכם. לא היינו החברות הכי טובות הקיטשיות מהסרטים שנתנו אחת לשנייה כתף לבכות, נפגשו פעמיים ביום ותמיד הבינו אחת את השנייה.
לפעמים לא הבנו מה לעזעזל עבר בראש אחת של השנייה, ונתנו אחת לשנייה אותה כמות תשומת לב שנתנו לחברות אחרות שלנו, ולפעמים היינו צריכות לנטוש אחת את השנייה לטובת מישהו אחר, אבל זה לא הפריע לנו.
חברים הכי טובים לא אמורים להישען אחד על השני למשך כל חייהם.
הם יכולים להיות כמו זוג נשוי, אחד נוצרי והאחר מוסלמי; אחד שחור ואחד לבן; אחד תומך במשהו והשני מתנגד בתוקף; אבל הם עדיין יכלו להיות מאוהבים לחלוטין, פשוט כי ככה העולם עובד.

"שלום, שלום!" זאק הופיע משום מקום, קפץ והתיישב ביני לבין ניקולט וכרך ידיים בחיבוק סביבו שתינו.

"שלום שלום גם לך," עניתי והרמתי גבות.

ניקולט הורידה ממנה את ידו של זאק בנימוס, ותקעה בו מבט של "מי אתה ולמה לכל השדים אתה מעז לגעת בי".

"נו באמת," זאק הזעיף את פניו. "אני אוהב חיבוקים!" ואז, כמחאה, חיבק אותי חזק, כאילו אני דובי.

"אני רק רוצה לציין שאני נחנקת, זאק," מלמלתי בקול הכי חזק שלי, שלא היה חזק במיוחד כי זאק מחץ אותי לגמרי.

"מצטער," הוא השתעל ונתן לי לנשום.

"רגע. זה זאק?" ניקולט שאלה. "אתם חמודים."

"ניקולט, אני יודעת שאת מפגרת לגמרי, ואני מבינה את זה, אבל אין צורך להפגין את זה בפומבי," אמרתי לה והוצאתי לשון.

"מה שתגידי." היא גלגלה עיניים. "טוב, אני אנטוש אתכם. אני יוצאת עם אד."

היא קמה, נופפה לשלום והלכה.

"טוב.." אמרתי. "למה אתה פה?"

"עם חברים שלי, מנסה ללמוד איך לגלוש על סקייטבורד," זאק ענה והצביע לעבר חבורה של נערים שגלשו על סקייטבורדים ברחבה לא רחוק מאיתנו.

"נו, אז בוא נלמד אותך," אמרתי ומשכתי אותו לעמידה. לפני שהוא הספיק להגיב, התחלתי ללכת לכיוון הרחבה.

לקחו לזאק כמה שניות להשיג אותי, אבל אז הוא המשיך ללכת לצידי.

"נו, זאק, חזרת אלינו," אחד מהם גיחך, ואז הביט בי. "ואני רואה שהבאת בחורה."

"הוא לא הביא בחורה. הוא בא אל הבחורה, והיא החזירה אותו," אמרתי לו בזמן שבהיתי בו וניסיתי להיראות מאיימת, מה שלא עבד כי הוא היה הרבה יותר גבוה ממני.

"ברור," הבחור אמר בציניות. "את יודעת איך להשתמש בזה?" הוא שאל והצביע לעבר ערימת הסקייטבורדים לידו.

"מן הסתם," חייכתי חצי חיוך.

"טוב." הבחור הרים את אחד הסקייטבורדים ונתן לי אותו. זה היה סקייטבורד א-סימטרי רגיל, בצבע חום כהה עם הדפס של גולגולת בוערת שנשחק מרוב שימוש.

"קחי. בואי נראה אותך עושה קפיצת 360," הוא אמר וחייך חצי חיוך.

רק זה? קפיצת 360 הייתה תרגיל קל שלמדתי בימים הראשונים שבהם למדתי סקייבורד.

לקחתי קצת תנופה, התחלתי לגלוש, ואחרי 2 מטר התחלתי לקפוץ.

הנחתי את רגל ימין על הקצה האחורי של הסקייטבורד, לחצתי עליו ואז קפצתי. כופפתי את רגלי כדי שהן לא יגעו בשום אופן בסקייטבורד, והתפללתי.
אבל בסופו של דבר נחתתי על הסקייטבורד, אמנם בצורה עקומה קצת, אבל היה כמעט בלתי אפשרי לשים לב.

עצרתי ובעזרת רגלי הנפתי את הסקייטבורד אל תוך היד שלי.

הבחור הרים גבות, אבל היה ברור שהוא התרשם.

"זה היה סביר," הוא אמר.

"סביר? זה היה אדיר," אחד האחרים אמר וניגש אלי.

"זה היה נדיר," הוא אמר ולחץ את ידי. "אני טובי."

"ולנטיין," חייכתי קצת בחזרה.

"אתה מוזמן להפסיק לפלרטט איתה, טובי," הבחור הלא-מתרשם הסתכל עליו. "אתה יודע שהיא החברה של זאק."

"רגע, רגע," בהיתי בהם. "ממתי אני החברה שלו?"

"טוב, זה מה שזאק אמר," הבחור אמר.

הפניתי את מבטי בשאלה לזאק. "לא אמרתי את זה," הוא התגונן.

"ועוד איך אמרת את זה," טובי חייך אליו. "זה כל מה שדיברת עליו בימים האחרונים."

"שקרים." מבטו של זאק עדיין היה נחוש וחסר רגש. שום טיקים של עצבנות, לא טיפת זיעה. הוא אמר את האמת.

"או..קיי." אמרתי והשתקתי אותם. "נראה לי שאני אלך."

הסתובבתי ופניתי ללכת, אבל זאק השיג אותי והמשיך ללכת איתי.

"אתה לא נשאר ללמוד איך לגלוש?" שאלתי אותו בפליאה.

"לא," זאק ענה. "טובי וטדי משעממים."

"טדי לא ממש התרשם."

"הוא אף פעם לא מתרשם. רוצה לעלות אלי? יש לי סרטים וקולה."

"מנסיוני האישי," הסתובבתי אליו, "כשאנשים מציעים לי לעלות אליהם הם בעצם מציעים סקס."

"יש לי גם קונדומים, אבל לא נוח לשתות מהם קולה," הוא גיחך. "בגלל זה אפשר פשוט לראות פיץ' פרפקט ולשתות קולה ולהכין פופקורן."

צחקתי קצת, ואז הנהנתי. אז עלינו לבית של זאק.