השקרים של ריי (Riley's Lies) – פרק 3 –

"ריילי, מה זה?" שאלה זואי בתדהמה.
ריילי לא ענתה, אלא תפסה בזעם את הפתק בשתי ידיה, קרעה אותו לחתיכות קטנות, ונכנסה לכיתה.
אני והבנות הבטנו אחת בשניה בהסכמה.
משהו בהחלט קרה כשריילי נעלמה באותו לילה, והיא שומרת מאיתנו סודות.
נכנסו אל הכיתה והתיישבנו במקומות הרגילים שלנו, מחכות שמר פלאפי ייכנס ויבדוק את שיעורי הבית.
במקום זה, נכנסה המורה לספרות.
כולם הביטו אחד בשני במבט משונה. בחנתי את ריילי שהייתה שקטה וזעומה בין מבט למבט.
"אני יודעת שאתם מבולבלים," פתחה המורה, "אבל מר פל – קליינשטיין, עבר תאונה קטנה בסוף השבוע הזה, ולכן, רק היום, אתם משוחררים מהשעתיים הראשונות."
כולם הכניסו את הדברים שלהם במהירות לתיקיהם, ויצאנו במהירות החוצה, כשהבחנתי בריילי, שנשארה לשבת.
"ריילי?" הסתובבתי אליה, ועד מהרה הסתובבו אחרי זואי וקלייר.
"תצאו, אני אמצא אותכן." הביטה בשולחן.
"את בטוחה?" אמרה קלייר בדאגה.
"פשוט תצאו כבר, אלוהים!" הרימה את מבטה אלינו בכעס.

"משהו לא בסדר איתה," אמרה זואי והוציאה את ספר ההסטוריה שלה, מהתיק שלה, שהיה מונח על הדשא בחצר בית הספר, שבה ישבנו, בפינה המרוחקת הקבועה שלנו.
"הסטוריה?" שאלתי, "עכשיו?"
"יש לי מבחן בשעה האחרונה, אז סתמי. ואפשר בבקשה לחזור למה שאמרתי?" ענתה.
"הממ, כן. ריילי. היא מסתירה דברים." עניתי באגביות ופניתי לשחק עם הפלאפון שלי.
"בגלל זה את לא סומכת עליה?" פתחה בעמוד מסוים והחלה לקרוא.
"את לא סומכת על ריילי?" הרימה קלייר את מבטה.
"הביטחון התערער. היא מסתירה דברים, ואני לא אוהבת סודות. במיוחד כאלה שאנחנו שומרות אחת מהשניה." השפלתי מבט את הדשא.
"כן, היא מסתירה. אבל היא חברה שלי. לכולם יש סודות. אני סומכת עליה." נזפה בי.
"טוב, לא לכולנו. אין לי סודות. אני שונאת סודות. הם יושבים לי בבטן ולא יוצאים." עניתי לה תשובה מוחצת.
"בסדר," רטנה ושמה את האוזניות על אוזניה, כך שלא שמעה מילה ממה שאמרתי.
במילים אחרות – 'אל תדברו איתי, אני עצבנית.'
"אני חושבת שאת בסדר," הרימה זואי את עיניה מהספר.
"אפשר להחליף נושא?" התחננתי.
"כמו מה? כמו – דארן?" נשאה את מבטה אל מאחורי.

"היי," אמר דארן וויליאמס, שצעד היישר לעברנו בביטחון של תראו-אותי-אני-מגניב.
"היי, דארן." חייכתי חיוך מזוייף, שקיוויתי שנראה משכנע.
"היי, לוסי. תהיתי – לא חזרת אלי. את רוצה לצאת איתי בשלישי או לא?"
"אממ.." הבטתי בזואי בבקשת עזרה, והיא הנהנה אלי הנהון כמעט לא מורגש שכן. "אתה יודע מה? בחיי, בסדר." עניתי, וכנראה שהראש שלי לא היה במקום.
התמקדתי בג'יימס שישב עם חברים שלו והבריז מה-שזה-לא-יהיה.
הוא. היה. חתיך.
ומתוק.
ו-
לא, לא, לא. זה לא קורה.
ואז הוא הרים את המבט שלו אלי.
"מצוין. אני אאסוף אותך בשמונה?" החזיר אותי דארן למציאות.
"מ – מה? הממ.. אה – מעולה." חייכתי וחיכיתי שילך.
הוא הלך, ואני יצאתי מגידרי.
"אני אמרתי הרגע 'כן' לדארן וויליאמס, ואנחנו עומדים לצאת בשבת?" בהיתי בזואי.
"אכן, כן." הביטה בי בשעשוע.
"אני שונאת אותך," אמרתי.
"אני יודעת, מתוקה." ענתה קצרות וחזרה אל ספר ההסטוריה שלה.
"היי," התיישבה לידי ריילי.
"היי," אמרתי, "הכל בסדר?" שאלתי בדאגה.
"כן, ברור. פשוט אמא שלי התקשרה אליי." אמרה, אבל עדיין.. משהו לא היה אמיתי.
"הממ.. אוקיי." אמרתי, וניסיתי להרגיע את עצמי שהכל בסדר.
שאני מדמיינת. כי בכל זאת – אני עדיין חברה של ריילי.
"אז.." בחנה ריילי את ציפורניה, "על מה דיברתן?"
"על זה שלוסי יוצאת בשלישי בערב עם דארן." חייכה זואי.
"אז הסכמת בסוף? ידעתי!" אמרה ריי בנימת ניצחון.
"תאשימי רק את זואי. אני בכלל לא הייתי בריכוז כשהוא בא." עניתי.
"ברור," צחקקה זואי, "בהית בעיניים הכחולות המהממות שלו."
"אוי, תסתמי!" צחקתי, כי לא בהיתי בדארן.
והשתלתי להסתיר במי בהיתי.
"בנות, בנות. דיי לריב. הרי כולנו יודעות שדארן חתיך, מה יש להתבייש בזה שבהית בו?" פנתה אלי.
"את בהית בו אי פעם?" שאלתי.
"הממ.." הביטה בחלל האוויר בהרהור, "לא. לא שזכור לי."

"איך היה המבחן?" שאלתי את זואי כשנכנסנו ארבעתנו אל חדרה של ריילי.
"היה בסדר. ידעתי את הרוב." אמרה, אבל ידעתי שזה לא הכל.
הבטתי בה במבט של 'באמת?'.
"בסדר, אל תנעצי בי את המבטים שלך. ידעתי הכל."
קלייר הניחה יד על כתפי.
"יותר חשוב," אמרה, "מה את לובשת לדייט עם דארן?"
"זה לא דייט!" אמרתי.
"אז מה זה?" התיישבה ריילי על מיטתה.
"זה.. זה – רגע! זה.. טוב, זה דייט." נאנחתי.
"את יכולה להשאיל את אחת השמלות שלי." אמרה ריילי.
"אני לא מתחברת אליהן. אני חושבת שאלבש את השמלה הכחולה שלי." הזזתי קווצת שיער שחורה וארוכה אל מאחורי האוזן.
"את יכולה להשאיל את הנעליים הגבוהות השחורות שלי, את יודעת, שתהיו באותו גובה." אמרה קלייר.
"תשתקי, צרפתייה." צחקתי.
"קחי." אמרה ריילי והושיטה לי זוג נעלי עקב, "הן יתאימו לך."
מזווית העין הבחנתי במשהו שהיה מודבק בתחתית החלון של ריילי,
רק אני הבחנתי בו.

פתק.