התחלה חדשה- עונה 2- פרק 3-

נעמי קבעה שניפגש בחמש בצהריים, ואני הסכמתי שזה יהיה אצלי. חיכיתי וחיכיתי, והוא לא הגיע. מה חשבתי לעצמי, הוא מהאלה שמבריזים וכל זה, הוא כמו גיא. הוא לא יגיע בזמן, אם בכלל. "ענבר!" שמעתי את קולה של אמי. ירדתי למטה וראיתי את עמית. סימנתי לו לעלות אחריי. "תיארתי לעצמי שככה זה נראה" הוא אמר בחצי חיוך. "מה?" שאלתי. "החדר שלך" הוא אמר והסתכל לצדדים. "כמו ברבי" הוא הוסיף. "אני לא ברבי" אמרתי והתיישבתי על המיטה שלי. "זה שאת לא בלונדינית לא אומר שאת לא ברבי" הוא אמר. "אפשר לעבוד?" שאלתי. הוא הנהן בחיוך מתגרה והתיישב על אחת הכורסאות.
"זה היה מתיש" מלמלתי לעצמי כשסיימנו את החלק הראשון של העבודה. קבענו שהיום נסיים חלק אחד, מחר שני ומחרתיים שלישי. הוא שתק. הסתכלתי עליו וראיתי שהוא מסתכל עליי. "מה?" שאלתי. "מופתע, זה הכל" הוא אמר. "ממה?" שאלתי. "עזבי" הוא אמר. "אני אלך" הוא אמר וקם. הנהנתי. הוא נעצר. "אני יכול לשאול אותך משהו?" הוא שאל. "אתה יכול לשאול, אני לא מבטיחה שאני אענה" אמרתי. הוא חייך חיוך קטן. "ממה את כל כך מפחדת?" הוא שאל. צמרמורת עברה בגופי והמילה 'להיפגע' הדהדה בראשי. "ביי" אמרתי לו, והוא הלך.
הגיע היום שאחרי זה. הגעתי לפארק, אותו הפארק שעשיתי בו את העבודה הראשונה של השנה שעברה. עם גיא. הזכרונות גרמו לי למלא מחשבות. אולי אני כן צריכה לתת לו צ'אנס להסביר את עצמו? ראיתי את עמית שוכב על הדשא, והתקדמתי אליו. "בוא נסיים עם זה מהר" אמרתי. לא רציתי להישאר במקום הזה הרבה זמן. "ברור" הוא אמר והושיט את ידו לספר הלימוד, ונגע בידי. הוזזתי את ידי במהירות והסתכלתי עליו. "תקרא אתה" אמרתי בשקט.
התחיל להחשיך בדיוק כשסיימנו. זה היה בדיוק כמו עם גיא. "את צריכה עזרה בלהגיע הביתה, ברבי?" הוא שאל. "אתה החדש פה, לא אני" אמרתי, מנסה להתעלם מהכינוי שהוא מצא לי. הוא קם והושיט לי יד. נעזרתי בו וקמתי. הסתכלתי עליו מקרוב ונרתעתי. "תודה" אמרתי והלכתי משם.
הגעתי לבית הספר בבוקר. כל הקירות נשטפו במלא כרזות של הנשף פתיחת שנה של יא' שמתרחש בעוד שלושה ימים. זה כל כך מבאס. תמר עם חן, נועה עם יונתן. אני נשארת בבית. "ענבר" שמעתי את קולו של גיא והרגשתי את ידו תופסת בידי. "מה?" שאלתי בעצבנות והסתכלתי עליו. נזכרתי כמה העיניים שלו כחולות. "היכרנו ביום של המסיבה, מה זה היכרנו.. לא דיברנו כמעט, והיא הגיעה אליי שתי דקות לפני שאת הגעת וקפצה עליי, אני נשבע לך שזה מה שקרה, ואני לא רוצה שמטומטמת אחת תהרוס את מה שיש בי.." "גיא, ממש לא מעניין אותי למה זה קרה, זה קרה" אמרתי. "אני אוהב אותך" הוא אמר בשקט. הסתכלתי עליו ושתקתי. "אנחנו מאחרים לשיעור" אמרתי והלכתי לכיתה.