התחלה חדשה-פרק 2

20/06/2016 797 צפיות אין תגובות

״בוקר טוב אדיר״ אמרה אמי תוך כדי שפתחה את תריסי החלונות. ״יאללה תקום יום ראשון ללימודים היום ואני לא רוצה שתאחר״ היא אמרה. ״בסדר״ השבתי. קמתי מהמיטה ובדקתי אם רותם השאירה לי הודעה כלשהי אבל לצערי זה לא קרה. הלכתי לצחצח שיניים וחזרתי לחדר, התחלתי להתארגן לבית הספר. התלבשתי, סידרתי את שיערי, ארגנתי את התיק ויצאתי לכיוון הסלון.
״בוא קח את האוכל שלך״ אמרה אמי.
לקחתי את האוכל נשקתי בלחייה ויצאתי לכיוון התיכון בפרצוף מדוכא.
הגעתי לתיכון ועל הספסל הקבוע שלנו ראיתי את כל החברים. ״היי אדיר מה קורה אחי?״ רון אמר תוך כדי שקם מהספסל לחבק אותי כאילו לא ראה אותי שנים. ״בסדר אני יודע..״ השבתי לו בעצב. לפני שרון הספיק להגיד משהו היה צלצול וכולנו נכנסנו לכיתה. ״בוקר טוב כולם אני שמחה לראות אותכם שוב!״ אמרה המחנכת משנה שעברה שכנראה תחנך אותנו גם השנה. היא הציגה לפנינו שלושה ילדים חדשים שהגיעו לתיכון שלנו. ״הצטרפו אלינו ילדים חדשים השנה לכיתה: עילאי, הילה ונועה. ברוכים הבאים אלינו עילאי, הילה ונועה״. הם היו מן שלישייה כזאת שתמיד ביחד.. כנראה עוד מהתיכון הקודם שלהם. ״אוקיי תקשיבו סדר היום שלנו הוא כזה: עכשיו כל אחד יגיד את שמו ויגיד חוויה מיוחדת שהייתה לו בקיץ, אחר כך נרד לטקס באולם הספורט ואז תשוחררו הביתה״ הוסיפה המורה.
התיישבנו כולם במקומות והתיישבתי עם דביר כשמאחורינו היו שתי הבנות החדשות הילה ונועה. מהרגע הראשון שדביר ראה את הילה היה נראה שהוא נדלק עליה. הוא הסתובב אחורנית ואמר להן ״היי אני דביר״ הילה ענתה ואמרה לו ״היי אני הילה וזאת נועה״ והיא הצביעה לעבר הילדה שישבה לידה. המורה הפריעה להם באמצע השיחה ׳המרתקת׳ שלהם ואמרה להם שיחכו לתורם כדי להציג את עצמם.
כל אחד הציג את עצמו ואמר מה הוא עשה בחופש וכשהתור הגיע אליי ״אני אדיר ובמשך כל החופש ישנתי״ אמרתי, כדי לא לספר את הסיפור שלי ושל רותם אבל כולם כבר ידעו שהיא טסה. סיימנו את המשחק הילדותי ההוא בכיתה והלכנו אל הטקס. בטקס המנהל של התיכון דיבר כל מיני שטויות והציג את כיתות ז׳ שרק השנה הגיעו אל התיכון. בסוף הטקס הלכנו כולם מחוץ לשערי התיכון ורון תכנן מסיבה בבית שלו בערב עם כל השכבה לכבוד תחילת שנת הלימודים. דביר גרר אותי אחריו כדי ללכת להזמין את הילה איתו למסיבה. הילה הייתה עם נועה ועילאי באותו הזמן ודביר הזמין גם אותם מכיוון שלא היה לו נעים להזמין רק את הילה. ״היי הילה, נועה ועילאי!״ צעק דביר מרחוק כשאני הולך אחריו ״יש היום מסיבה בבית של רון.. תגיעו?״ הילה ישר אמרה כן והיה נראה כאילו גם היא בעניין של דביר. עילאי ונועה הנהנו עם ראשם לנכון והמשיכו ללכת בדרכם.
הגעתי הביתה ״אני בבית״ צעקתי למרות שאף אחד לא היה בביתי, כנראה מתוך הרגל. אמי הייתה בעבודה כנראה. אני ואמי גרים לבד, אבא שלי נפטר מתאונת עבודה כשהייתי בן 7 לפני כעשר שנים ומאז אני היחיד שנשארתי לאמי בעולם הזה. הנחתי את התיק בחדרי והלכתי למטבח לחפש לי משהו לאכול. לרגע צלצל הטלפון שלי בצליל של הודעה והתפללתי שזו רותם, בדיוק באתי לפתוח את ההודעה וראיתי שזה רון שרק רצה לוודא שאני בא למסיבה כדי לצאת מהבאסה, התאכזבתי שזו לא הייתה רותם והחלטתי לשלוח לה עוד הודעה:״רותם אני לא יודע מה קרה כבר שבוע מאז שהלכת ואת לא עונה לי אני מתגעגע אלייך המון ואני אוהב אותך הכי בעולם בבקשה תתקשרי, תשלחי לי הודעה או משהו כזה״. סגרתי את הטלפון והדלקתי את הטלוויזיה לרגע נשמעה שוב צליל הודעה. פתחתי את הטלפון וראיתי שזה מרותם הלב שלי פעם בחוזקה והתחלתי להתרגש:״אדיר תקשיב עדיף שתשכח ממני אנחנו רחוקים אחד מהשניה ולא נראה לי שנתראה בזמן הקרוב.. אני יודעת שאני לא אוכל לחכות לך וגם אתה לא צריך לחכות לי זה פשוט צריך להפסק למרות שאני עדיין אוהבת אותך אני ידע להתגבר ואני בטוחה שגם אתה, אוהבת!״ זה מה שהיה כתוב בהודעה. ידעתי שאני לא יוותר עליה בקלות ושהיא אהבת חיי והמשכתי לשלוח לה עוד הודעות שאני לא מוכן לוותר ושאנחנו ניהיה ביחד בסוף אבל מאז ההודעה הזו היא לא שלחה לי עוד הודעות. הגיע כבר הערב ולא היה לי חשק ללכת למסיבה של רון אבל הבטחתי לו שאני יהיה שם. התחלתי להתארגן למסיבה ובדיוק איך שבאתי לצאת אמי נכנסה הביתה אמרתי לה שאני הולך למסיבה נשקתי לה לשלום ויצאתי אל האופנוע שלי.
הגעתי למסיבה ומיד ראיתי את רון, דביר, רועי ועמית יושבים יחד בכיסאות שהיו בחוץ והלכתי אליהם. ישבתי עם כל ׳החבורה׳ וישר כולם שאלו אותי מה איתי ועם רותם. סיפרתי להם על ההודעה שהיא שלחה לי היום והם אמרו לי שהיא צודקת ושאני חייב לשכוח ממנה. אחרי שדיברנו וצחקנו עוד קצת הגיעו הילה, נועה ועילאי. עילאי באמצע ולידו עמדו הילה ונועה כל אחת בצד אחר. נופפנו להם לשלום והם באו לשבת איתנו, ישבנו וצחקנו איתם. בכל דקה כמעט הסתכלתי בטלפון לראות אם רותם שלחה לי הודעה אבל לצערי זה לא קרה. נועה הבחינה בכך שכל פעם הסתכלתי בטלפון ושאלה אותי:
נועה:״אדיר נכון?״
אדיר:״כן..״
נועה:״למה אתה כל חצי דקה פותח וסוגר את הטלפון שלך?״ שאלה בגחוך
אדיר:״אני מחכה להודעה ממישהו״ עניתי
אחרי שנהננו וצחקנו עוד קצת ראיתי שכבר אחד וחצי בלילה ושלמחרת אנחנו לומדים אז נפרדתי לשלום מכולם והלכתי הביתה.
נכנסתי הביתה צחצחתי שיניים הורדתי את הבגדים ועליתי לישון עם בוקסר כהרגלי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך